המהדורה המביכה של חדשות 12: דרמה, רגש, תעמולה ואפס עיתונות

מהדורת החדשות של ערוץ 12 היא הנצפית ביותר במדינת ישראל. זה נתון יציב, שלא משתנה מאז שפוצל ערוץ 2 ובעצם מאז ימי רצח רבין. "קשת", על אף כל האנטגוניזם והביקורת שמוטחים בה, היא בסוף היורשת החוקית והממשיכה הטבעית של ערוץ 2 הישן בתור ברירת המחדל של הצופה הישראלי. יש סיבות רבות לעובדה שהמהדורה של 12 כל כך מצליחה (הרגלי הצפייה כמובן בפסגה), אבל העובדה היא שבחדשות 12 יודעים לייצר מהדורה שתמשוך קהל.

>> זוכרים שנלחמתם על הדמוקרטיה? משטרת בן גביר מעדכנת שהפסדתם
>> רשת 13 מציגה: אפס בושה, אפס אשמה, אפס אחריות. זאת ישראל 2024

המיקס של חדשות 12, שקיים עוד מאז הימים הראשונים של חדשות ערוץ 2 – הוא שילוב בין ניוז טהור לבין רגש. המהדורה תדע להביא את הסיפורים הנכונים של השעה, אבל היא גם תעטוף את הנושאים רגשית כך שהקהל יזדהה ויישאר לצפות. ואת זה אפשר היה לראות כמעט בכל שנייה של המהדורה ששודרה אתמול.

דרמה, דרמה, דרמה, ואין דרמה. חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

ב-12 בהחלט מבינים את הדופק הציבורי: המלחמה אמנם נמשכת, אבל היא לגמרי ברקע. אין משם חדשות אמיתיות (דובר צה"ל גם כך מוציא מידע מאוד במשורה, ועוד ניכנס לזה), והפוקוס עבר למקום שממנו מגיעה, ככל הנראה, הדרמה הבאה – והיא האפשרות לעסקת חטופים. שם נמצא הלב הישראלי הקולקטיבי והמהדורה עוסקת בעיקר בנושא הזה. האם באמת משהו מתקדם? לא ממש. הדיון בקבינט, ששווק כדרמטי, בסך הכל עסק בסמכויות שיהיו לצוות המשא ומתן שיטוס לקטאר – למשא ומתן שצפוי להיות ארוך ומייגע ועוד יהיו בו תהפוכות רבות ולא מעט לוחמה פסיכולוגית. אנחנו יודעים. זה לא מפריע לחדשות 12 לדרוך את הקפיץ ולייצר דרמה.

הפרטים על עמדות הצדדים, הדיווח מההפגנה ליד קריית הממשלה בתל אביב – וגם הראיון עם אלי אלבג, אביה של החטופה לירי אלבג, כולם ממוקדים בסוגיה הזו. חדשות 12 ממלאים כך אחרי רצון הצופים שלהם – שם מצויה החרדה של רוב הישראלים כרגע ושם גם נמצא הסיקור. הראיון עם אלבג הוא לב העניין. השקט ששידר אלבג, שישב אחד על אחד עם המגיש דני קושמרו, זעק יותר מכל. המילים שהיו מדודות אבל חדות כסכין – ובתוך הרטוריקה והגרפים, זה היה רגע אחד של כאב זועק. לא היה כאן קיטש אבל כן היה משהו שובר לב בראיון הזה. ראיון עם אדם שנשברו לו כל הכלים.

השקט שלו זעק יותר מכל. אלי אלבג, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

מה שהיה הרבה פחות אלגנטי זו ההופעה של תמיר היימן – שגויס כפרשן לפאנל. היימן כסוף השיער הגיע לאולפן כ"פרשן יודע כל", על המשבצת שמילאו בתחילת המלחמה עמוס ידלין או ישראל זיו. אבל היימן, חשוב לזכור, הוא לא פרשן צבאי שמנותק מהסיטואציה – הוא אחד האחראים לשבר של ה-7.10, כמי שהיה ראש אמ"ן עד 2021. היום הוא ראש המכון לביטחון לאומי, אבל כשרואים ושומעים אותו – כמו את כל אנשי מערכת הביטחון שהיו שם בעשור האחרון, אי אפשר שלא לתהות כמה באמת נכון לשים אותו כמומחה צבאי אחרי הכישלון המובהק – גם שלו – בדרך לאסון שחווינו. והשאלה הקשה יותר: מיהו בכלל "מומחה צבאי" ומה שווה המומחיות הזאת.

מומחה צבאי או חלק מהמחדל? תמיר היימן, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

בלב המהדורה הופיע טרנד חדש ומעניין: הצהרה ערוכה לחלוטין של הרמטכ"ל, הרצי הלוי. בחדשות 12 בחרו לשדר רבע שעה שלמה של מסיבת עיתונאים (כולל טיזרים בפתיח המהדורה – "האם הוא יתייחס להתפטרותו?") שלא הייתה כלל בשידור חי. הלוי ענה על שאלות (זה לא מובן מאליו), אבל ברור שהמהדורה לא שידרה כאן אירוע חי שבו הלוי מגיב באופן אינסטינקטיבי, אלא מוצר מוגמר, וכנראה אחד שעבר תחת הידיים של דו"צ. האם זה ראוי? לא. חדשות 12 היו יכולים לקחת את החומר הזה, לערוך אותו ולשדר את עיקריו. להפקיע רבע שעה מהמהדורה לאירוע שאינו שידור חי ורובו הצהרות קלישאתיות ולא מידע חדש, זה לא משהו שמצדיק כל כך הרבה זמן יקר. מתוך שעה ברוטו של מהדורה, רבע מהזמן הוקדש לנאום שנוצר בחדר עריכה. לא הדבר הכי עיתונאי בעולם.

קול הרעם מנווה אילן. הרמטכ"ל הרצי הלוי, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

ואם כבר בעיות עיתונאיות, שווה להתעכב גם על הכתבה של אוהד חמו, "בין שתי עזות", כך היא נקראה. חמו, עיתונאי שאני האחרון שאזלזל ביכולותיו או ביושרתו, מתאר בכתבה בפרוטרוט את החלוקה הדיכוטומית בין "עזה של מטה" בצפון שם שורר משבר הומניטרי קשה; לבין כמעט "עזה של מעלה" בדרום, שם השווקים "מלאים בסחורה" ויש אפילו שווארמה שמסתובבת. אחר כך, בעומק הכתבה, חמו מסייג ואומר ש"קשה לדעת מה בדיוק קורה בעזה". אם קשה לדעת מה בדיוק קורה בעזה, למה הכתבה הזאת משודרת? זה מרגיש כמו ניסיון לייצר אשליה של "להיות שם", בלי ממש להיות שם. ללכת עם ולהרגיש בלי. או להפך.

זה לא מה שטראמפ אמר. יונה לייבזון, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

בנוסף, גם הכותרת במהדורה (של הכתבת בארה"ב, יונה לייבזון) על הציטוט של דונלד טראמפ הייתה לא ממש מדויקת – הכיתובית על המסך טענה ש"טראמפ קרא: לסיים את המלחמה", אבל אם מקשיבים לציטוט עצמו, טראמפ בעצם אמר ש"נתניהו היה צריך לגמור עם זה מהר", כלומר לחסל את חמאס בלי עכבות מוסריות ובכל הכוח. לא בטוח שאנחנו (או בית הדין בהאג) היינו ממש מתים על זה. וזה עוד בלי לדבר על כך שקצת מוזר להסתמך על מילה של דונלד טראמפ, בטח בקמפיין בחירות, בתור הצהרה אמינה ובעלת משמעות כלשהי. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

נקודת אור עיתונאית. מתוך הכתבה של יגאל מוסקו, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

הברקה אחת בכל זאת היתה במהדורה והיא הגיעה מכיוון יגאל מוסקו. כתב המגזין הוותיק הביא יופי של כתבה, שבחדשות 12 ידעו להעריך ולכן שידרו בשני חלקים (עם הפסקת פרסומות באמצע), על הפועלים הזרים בהודו שנבחנים כדי להגיע לישראל. מוסקו הוא עיתונאי מעולה והוא שוב הוכיח את זה – עם זווית מקורית ומעניינת למצב, ממקום לא צפוי. וזה, נראה לי, היה הרבה יותר בעל ערך עבור הצופים מכל מה ששודר לפניו במהדורה. זה אומר לא מעט עליו. אבל גם על היתר.