חוזרים למקורות: התערוכה שמתבדחת על חשבון המודרניזם
האם עוד נותר מקום למלאכת יד סגפנית בעולם הדיגיטלי והמהיר של ימינו? המכון הטכנולוגי בחולון מנסה להשיב בתערוכת עיצוב חדשה
ספה מעוצבת על בסיס ניטור פעולות המוח, כלים קרמיים שמגיבים לפעילות מיתרי הקול, אריג מוטבע בגידולי בקטריות, מקטע קיר ארוג ידנית משקיות מלאות אוויר שנוצרו בתהליך ייצור תעשייתי ושולחן מלאכה המכיל מנגנון שיבוש עצמי – אלו רק כמה מהעבודות המוצגות בתערוכת "הקראפט החדש", שנפתחה בשבוע שעבר בגלריית הוויטרינה של המכון הטכנולוגי בחולון. התערוכה, שנוצרה במסגרת תוכנית המחקר של התואר השני לעיצוב משולב, מקבצת יוצרים מקומיים ובינלאומיים, שרבים מהם חוקרים את מקורות תהליך הייצור והיצירה של אובייקטים וירטואליים וחומריים וחלקם אף מציעים חלופות רדיקליות לעשייה הידנית.
"יותר מעניין לעסוק במשמעויות מאשר בהגדרות", מבהירה אוצרת התערוכה, ד"ר יעל אילת ון־אסן. "בהקשרים המסורתיים שלו הקראפט היה מקושר תמיד לעבודה ידנית עמלנית, ופעמים רבות הוא נעשה במסגרת עשייה מסורתית. במאה ה־19 הוא התחיל לקבל הקשרים פוליטיים מאוד משמעותיים".
אז מה הוא הקראפט החדש, ומתי נפסיק להתייחס אליו ככזה?
"זה בעיקר שם קוד שיותר מכל מצביע על שדה מסוים שהרבה אנשים פועלים בתוכו ויוצקים אליו פרשנויות שונות. בגדול זוהי זירה יצירתית שחותרת תחת החלוקה הקטגורית שיצר המודרניזם בין עיצוב, קראפט ואמנות ובוחנת כיצד יכולה להישמר האיכות של העשייה הייחודית והחד פעמית, גם כאשר תהליך הייצור מערב אמצעים טכנולוגיים. הקראפט החדש גם בוחן מחדש את הקשר בין העשייה לפעולה הגופנית. הוא גם חוקר את מערכת היחסים בין האדם לסביבה, שהופרה באופן בוטה עם פריחת הייצור התעשייתי, שהוא האנטיתזה המוחלטת של פעולת הקראפט".
עבודתה של דנה גילרמן משלהי שנות ה־90 – היצירה המוקדמת ביותר שמוצגת בתערוכה – היא מיצג וידיאו ארט שאורכו כשעתיים וחצי, שבו גילרמן עמלה באינטנסיביות סיזיפית על רקמת גובלן וירטואלית של נתיבי איילון.
לעומתה, עבודתו של בועז מנשרי בוחנת את מערכת היחסים בין העולם האנלוגי לעולם הממוחשב. מנשרי יצר מכונה המבוססת על פעולותיו של מכשיר הפנטוגרף (המשמש להעתקת מפתחות בעזרת טכניקות חריטה, גילוף או כרסום בחומר), אך הוא שיבש במכוון את פעולת המכונה באופן המאפשר ליצור צורות חדשות. עבודה נוספת היא "Brain Wave Sofa" של לוקאס מייסון, שמציגה ספה שנוצרה באמצעות סריקת גלי מוח, ניטור הפעילות העצבית והפיכתה לדימוי תלת ממדי. התוצר הממוחשב מעובד בדמות קצף רך, שעליו נעשית בהמשך הפעולה הידנית. "העבודה מתייחסת באופן הומוריסטי לפס הייצור הפוטוריסטי, שבו המעצב יוכל לעצום את עיניו ולתת למחשב לעשות את השאר", מבארת ון־אסן.
זה מצב נורא מבלבל, בייחוד למעצבים צעירים ולסטודנטים לעיצוב.
"בהחלט. פעם פעולתו של המעצב הייתה הרבה יותר ברורה. אם להגדיר באופן הפשטני ביותר, היא פשוט עסקה בפן האסתטי ובפתרון בעיות. כיום המעצבים נדרשים לפעול בשדה הרבה יותר פתוח ולאמץ צורת חשיבה מחודשת ובינתחומית. זה אכן מבלבל, אבל גם מאוד מאתגר".
"הקראפט החדש", גלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי, הופיין 63 חולון, עד 7.1