סערת "חולצת השואה של אמזון" מוכיחה שאנחנו מכורים לעלבונות

מה שקרה עם האמזונס מבאס והכל, אבל אנחנו מוטרדים ממה שקרה עם אמזון. כלומר, לא באמת אכפת לנו מאמזון, הם פשוט מכרו קפוצ'ון עם הדפס של תמונה מהשואה, ואם יש משהו שישראלים אוהבים יותר מחופשות הכל כלול וגל גדות, זה משחק החברה המגבש "מצא את האנטישמי". הפריט, שהוצע למכירה בגרסה הבריטית של האתר, כלל הדפס של התמונה "היהודי האחרון בוויניציה שאוקראינה", שבה נראה חייל נאצי עומד להוציא להורג יהודי. אכן, לא חינני. 

הידיעה על קיום הקפוצ'ון פורסמה בחדשות 12 בתזמון מושלם לרייטינג: ערב השקת שירותי השילוח הרשמיים של אמזון לישראל. "חולצה אנטישמית למכירה", זעקה הכותרת, "באמזון נמכרה חולצה עם הדפס של יהודי שנרצח בשואה". בעקבות פניה של חברת החדשות לאמזון הוסר ליין המוצרים מהאתר. במקביל, מסרה החברה כי היא כלל לא הייתה מודעת לקיומו. טענה הגיונית בסך הכל, בהתחשב בכך שאמזון היא פלטפורמה לסחר חופשי בין משתמשים עצמאיים, וכל מי שרוצה למכור או לרכוש בה מוצרים יכול לעשות זאת ללא פיקוח. 

ועדיין, פירוק הסיטואציה לגורמים חושף כרוניקה פשוטה: מטורלל כלשהו בעולם יצר חולצות שואה ומצא כמה מטורללים שיקנו אותן. הסוף. אצלנו, כנראה, עדיין מדובר בסקופ שראוי לככב בחדשות, ולא בפעם הראשונה או האחרונה. בכל כמה חודשים קופץ כלי תקשורת על חברת אופנה כלשהי כעל מוצא שלל רב, בעקבות מציאת דמיון קלוש של פריט לבוש להיסטוריה היהודית. כך למשל, ב־2011 איששו שתי נערות אמביציוזיות במיוחד את אמיתות האגדה על הימצאותו של דימוי צלב קרס בתוככי סולייתה של נעל ואנס, ואף חשפו בסרטון יוטיוב את הסמל המדובר, בקוטר מילימטרים בודדים, אי שם בין הגומי לדבק. לשם המטרה המקודשת הזו, חתכו השתיים בסכין נעל ואנס חדשה לחלוטין. לפחות עכשיו הן יכולות להחביא בה לחם. 

ב־2014 געשה הרשת בעקבות "חולצת שואה" לתינוקות בזארה, שעליה הודפסו פסים אנכיים, כמו גם כוכב צהוב בדש העליון. גם במקרה הלא נעים הזה, גנזה זארה את הפריט. שנה לאחר מכן, עלתה התקשורת על גל הטקסטיל הניאו־נאצי והאשימה את אורבן אאוטפיטרס על כך שחולצה עם פסים וסמל כלשהו, אפילו לא בצבעים שיכולים לעורר חשד, אכן מעורר חשד. 

את H&M הטריל עם הנצח עם דרישה להסיר מהמדפים צעיף שמזכיר טלית, ואת רשת מנגו הוא האשים במכירת "חולצה נאצית", מאחר שהיה עליה הדפס של ברקים, שייתכן שהזכיר למישהו את סמל ה-SS. אף שניתן היה להניח שבמנגו התכוונו לברקים רגילים, מהסוג שנוצר על ידי הטבע הרבה לפני הנאצים, סביר יותר שכמו כל דבר בעולם, היה לחולצה קשר מובהק לשואה ואלינו. 

יותר מכל, המקרים האלה, מוצדקים יותר או פחות, מוכיחים דבר אחד: אנחנו, כאומה, מכורים להיעלבות מביזוי השואה. בדרך כלל, תחושת העלבון מוטחת בחברות מסחריות גדולות ובינלאומיות, שמפיצות את המוצרים שלהן במדינות רבות. סביר להניח שהיסטוריית העם היהודי לא תמיד עומדת לנגד עיניהן בתהליך. 

יכול להיות שדווקא אל מול הגלובליות המאיימת הזו, הפונה לקהלים רבים, עולה בנו הצורך להזכיר את קיומנו? אולי מבעד לזעם על חולצה המזכירה למישהו את השואה יש בנו תקווה קלושה שזוכרים אותנו, שלא מדובר בפרי הדמיון היהודי הפרובינציאלי, השקוע בעברו, אלא בתוצר של כוונה זדונית ומחושבת. 

אם חברה גדולה כמו זארה או מנגו רוצה להרע לעם היהודי, כנראה שעדיין יש בו משהו מיוחד. וגם אם בקרב גולשים מסויימים התעורר כאב עמוק נוכח מכירת פריטים שמעוררים זכרונות קשים, לא יהיה נורא אם נניח את העלבונות הפרטיים שלנו בצד לפעמים. למשל, כשהעולם עולה באש.