נסעתי ליוון עם כל המשפחה והבנתי איך עושים את זה נכון

אימא: "אז בגדול, ברחנו מאוגוסט בישראל".

אלונה: "נכון".

אימא: "למה?".

אלונה: "כי נורא נורא חם באוגוסט בישראל".

אימא: "וגם כי אתם בחופש ארוך שצריך למלא אותו בפעילויות או בקייטנות, והכל נורא יקר, וקשה לתמרן בין להיות אתכם לבין העבודה".

אלונה: "וגם אני כבר קצת גדולה לקייטנות".

אימא: "נכון, אז ברחנו יחד לכמעט שלושה שבועות ביוון. איך זה להיות כל כך הרבה זמן יחד?".

אלונה: "קצת מעצבן".

אימא: "מה מעצבן?".

אלונה: "נח. הוא מציק לי".

אימא: "הוא אח קטן, זה הייעוד שלו".

אלונה: "כן? הייעוד שלו זה לתקוע לי את המחק מתחת למיטה ושאי אפשר יהיה להוציא אותו משם?".

אימא: "בול. מה גילית בחופשה הזאת?".

אלונה: "גיליתי שיש כזה דבר פרחי קישוא ושזה טעים מאוד. ממלאים את זה פה באורז ובעשבי תיבול, ומגישים את זה עם יוגורט וזה מעדן".

סנטוריני העתיקה, יוון (צילום: שאטרסטוק)

אימא: "זה באמת מעדן. ממה הכי נהנית בחופשה הזאת?".

אלונה: "מלאכול בשר".

אימא: "לאכול בשר?".

אלונה: "כן, כי בישראל אנחנו לא אוכלים בשר בבית".

אימא: "ממש ילדות עשוקה יש לך בישראל. וחוץ מענייני קולינריה, ממה עוד נהנית ביוון?".

אלונה: "מהנוף. אני אוהבת שאין פה בתים גבוהים, רק נמוכים, אז אתה יכול לראות מהמון מקומות את הים, והוא טורקיז כחול כזה ואת המפרצים, וזה נורא נורא יפה".

אימא: "זו פעם ראשונה שאנחנו בחופשה ארוכה יחד, רק אנחנו בלי עוד משפחה או חברים. איך זה?".

אלונה: "יותר שקט. זה לא משהו טוב".

אימא: "זה לא?".

אלונה: "לא. אני אוהבת רעש ובלגן".

אימא: "אני חושבת שיש בזה דווקא משהו מגבש מאוד".

אלונה: "נכון".

אימא: "איך מעבירים כל כך הרבה זמן יחד?".

אלונה: "אנחנו מטיילים הרבה, הולכים לים, משחקים, שרים, רואים סרטים יחד, אני קוראת, אני מתקדמת בחוברת חשבון, אני רואה סרטונים בטלפון".

אימא: "אנחנו הולכים כאן כל יום לים, מה את חושבת שזה עושה?".

אלונה: "אבא אומר שזה מבריא".

אימא: "ומה את חושבת?".

אלונה: "שזה נכון, כי הים מרגיע".

אימא: "אז אולי גם בארץ נלך כל יום לים?".

אלונה: "בארץ אין לנו זמן".

אימא: "אז אולי זה מה שאנחנו צריכים לקחת איתנו מכאן. את הזמן. אבל איך לוקחים זמן?".

אלונה: "לא יודעת. לא קמים בבוקר".

אימא: "ואז?".

אלונה: "לא הולכים לעבודה ולא לבית ספר, ואז יש זמן".

אימא: "אפשר לעשות את זה, אנחנו גם עושים את זה לפעמים, ואנחנו קוראים לזה 'דלקת קרום החשק', אבל אי אפשר לקחת זמן גם כשעובדים והולכים לבית ספר?".

אלונה: "אפשר".

אימא: "איך?".

אלונה: "לקום בתחושות טובות ולהגיד לעצמנו שהיום הולך להיות לנו יום טוב ולקחת את היום ברגוע".

אימא: "נשמע טוב. מה לדעתך הכי תזכרי מהחופשה הזאת?".

אלונה: "את הדגיגונים במקום הזה בעיר העתיקה בחאניה, שאת יושבת ומכניסה את הרגליים לתוך אקווריום, ואז הם מוצצים לך את העור היבש ברגליים, וכשאת יוצאת מזה הרגליים שלך חלקות לגמרי".

אימא: "וזה מה שהכי תזכרי מחופשה של שלושה שבועות? פדיקור מטופש לתיירים?".

אלונה: "זה היה כל כך כיף".

אימא: "אילו המלצות את יכולה לתת לילדים שנתקעו עם ההורים שלהם לחופשה ארוכה כזאת, כדי שיוכלו לשרוד את זה?".

אלונה: "זה קשה. הם מעצבנים".

אימא: "ההורים?".

אלונה: "כן. אני מצטטת אותך: 'אלונה! מה אמרתי? לא שמעת? די עם הטלפון!'".

אימא: "כי זה עניין של מינונים. אני חייבת להגיד שאני דווקא מוקסמת מזה שמרגע שאנחנו יוצאים מהבית ועד שאנחנו חוזרים אליו, אתם לא מבקשים בכלל את הטלפון. בים אתם משחקים עם עצמכם שעות. למה לדעתך?".

אלונה: "כי יש לנו שם יותר מה לעשות. יש לנו גלשנים ואת הים".

אימא: "וזה את זה. שמתי לב שאף שאמרת קודם שנח מעצבן, אתם התקרבתם פה מאוד".

אלונה: "נכון, אבל הוא עדיין מעצבן".

אימא: "אבל איך בכל זאת התקרבתם?".

אלונה: "כי אנחנו משחקים יחד, כי אין לי פה חברות וחברים וגם לנח אין, יש לנו רק זה את זו".

אימא: "אז זה דבר טוב?".

אלונה: "נראה לי שכן".

כרתים, יוון (צילום: שאטרסטוק)

אימא: "מה לומדים על המשפחה כשנמצאים ככה יחד? כי ביומיום בארץ לא יוצא לנו להיות יחד כל כך הרבה שעות".

אלונה: "נכון, פה אנחנו 24/7 יחד. למדתי על אבא שהוא ממש בלחץ כשהוא חייב ל…".

אימא: "אלונה, זה טור שעוד אנשים יקראו".

אלונה: "אוקיי. אז למדתי על אבא שהוא יודע לגלוש ושהוא נוחר. על נח – שיש לו טעם גרוע בסרטים, ועלייך – שאת מציקה ושאת אוהבת אוכל אסייתי".

אימא: "את יודעת מה אני גיליתי פה?".

אלונה: "שאני חמודה".

אימא: "גם, וגם שאני אוהבת מאוד להרגיש זרה".

אלונה: "למה?".

אימא: "יש משהו משחרר בתחושה שאף אחד לא מכיר אותך מסביב ולא מדבר בשפה שלך".

אלונה: נכון. גם אני מרגישה ככה, אבל אני לא חושבת ש'זרה' היא המילה הנכונה בשביל זה, אלא 'תיירת'".

אימא: "מה ההבדל?".

אלונה: "אנחנו לא זרים ביוון, היינו פה כבר. היא לא זרה לנו, אז אנחנו לא יכולים להיות פה זרים. אנחנו לא גרים בה באופן קבוע, אנחנו רק באים לבקר בה, אז אנחנו תיירים".

אימא: "ואת אוהבת להיות תיירת?".

אלונה: "כן".

אימא: "מה את אוהבת בזה?".

אלונה: "אני לא יודעת. זה פשוט נותן לי הרגשה של משהו חדש".

אימא: "ספרי קצת מה עשינו ומה ראינו".

אלונה: "אתמול, למשל, היינו במערה שהייתה ממש יפה, והדרך אליה הייתה מהממת. הלכנו בתוך ההרים וראינו מכל מקום את הים. הלכנו בתוך כל כך הרבה צמחייה".

אימא: "זה היה באמת מיוחד. אני מרגישה שאני לא יכולה לשבוע מהנוף הזה. שתמיד יש לי מקום לעוד ממנו. איזה חוויה תקחי איתך מכאן הביתה?".

אלונה: "זה קשה, כי עשינו כל כך הרבה. אני לוקחת הכל".

אימא: "ויש משהו שהיית רוצה להשאיר פה ולא לקחת איתנו?".

אלונה: "לא".

אימא: "לי יש. את יכולה לנחש מה זה?".

אלונה: "כן. את הרגע הזה שלא מצאת אותנו בגלים הסוערים וחשבת שטבענו".

אימא: "נכון, זה היה נורא. את מתגעגעת הביתה?".

אלונה: "האמת שכן".

אימא: "למה?".

אלונה: "לאמל החתולה שלנו, למיטה שלי, לגינת דובנוב, למורה שלי ולחברים שלי".

אימא: "אז מה הציון שלך?".

אלונה: "100 פלוס פלוס פלוס. ושלך?".

אימא: "קשה לי לתת ציון לכזו חוויה עמוקה. אבל אני ממליצה בחום לכל משפחה לבלות זמן איכות יחד צמוד לתקופה, בישראל או מחוץ לה".

אלונה: "ואפשר גם לצרף חברים".

אימא: "אלונה…".

אלונה: "מה? אמרתי שאפשר, לא שחייבים".