בקומה 3- של עיריית תל אביב, חמ"ל החירום העירוני פועל ללא הפסקה

בימים רגילים, בניין העירייה רק מתחיל להתעורר בשעה 7:30. בזמן מלחמה הכול נראה אחרת. הלובי ריק מאדם למעט כמה שומרים משועממים וקבוצת מילואימניקים חמורי סבר שמחפשת את דרכה. הם, אנחנו וכמעט כל מי שנמצא בסביבה מתקדמים לאותו כיוון – חמ"ל העירייה בקומה מינוס 3. כאן המצב שונה לגמרי למרות השעה המוקדמת. המסדרונות הומי אדם ובחדר המצב כבר מתקבצים לקראת ישיבת תדרוך, אחת מתוך שתיים שמתקיימות מדי יום.

סביב שולחן ארוך מול קיר מסכים מתקבצים ראשי מכלולים, המונח שבשעת חירום מחליף את האגפים השונים – קהילה, חינוך, רווחה, תקשוב ועוד ועוד – וגם נציגות של המוקד העירוני וארגוני חירום. אחד אחד הם מעבירים סקירת מצב קצרה על המתרחש בגזרות: נציגת פיקוד העורף עולה ראשונה, ומדווחת על המשך ההיערכות לקליטת מפונים – כמעט 6,000 איש שפזורים ב-19 מלונות ברחבי העיר – ומוסיפה שמספר החיילים שבבתי המלון הוגדל כדי להגביר את תחושת הביטחון. ראש מכלול החינוך מעדכנת שמעל 5,300 ילדים הגיעו אמש להשתתף בפעילות הפגתית – עוד מושג חדש שייכנס ללקסיקון – ביותר מ-50 בתי ספר שנפתחו לטובת העניין.

במכלול הקהילה מלווים תושבים שדירותיהם נפגעו במטחים, "אנחנו מסייעים למשפחות באיתור מקום לינה מוגן, ובעיקר מחבקים אותם מטעם העירייה", אומר הנציג האחראי, ומדווח על מרכזי סיוע שכונתיים שהוקמו, מיזם מוצלח של ספר בטייק אוויי מהספריות והפעלות במקלטים למפונים ולתושבים. גם במעט התיירים שנותרו בעיר מטפל המכלול, כ-1,700 איש ואישה שנותרו מתוך העשרת אלפים שהיו לפני המלחמה. במהלך הדיון מוצפות בעיות שנוגעות לאוכלוסיות מיוחדות, למשל קהילת העובדים הזרים שעבורה הוקם קו חם ייעודי.

ישיבה של מתנדבי סל"ע. צילום: עיריית תל אביב

אתרי הבנייה המושבתים שמים את העירייה בין הפטיש לסדן: הקבלנים מבקשים לפתוח אותם כדי לצמצם הפסדים, אך ביטחון התושבים עומד מעל לכל וגם שלוות הנפש בימים שבהם כל רעש מקפיץ. "יש בעיר אלף אתרי בנייה וזה יוצר מתח", אומר רובי זלוף, משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת התפעול בעיריית תל אביב-יפו. "אנחנו מבינים את המשמעות אבל זו מלחמה. נהיה רגישים גם לקבלנים וגם לתושבים". בתום הדיווח מוקרן על הקיר שקף שמגדיר את המשימות להיום – השלמת קליטת המפונים מקרית שמונה. לטובת העניין הוקם מוקד מיוחד ובתוכו חמ"ל של עיריית קריית שמונה, ונכתבה תכנית עבודה סדורה למקרה שיחל פינוי המוני. השירות במתקני הקליטה שיוקמו במרכזים קהילתיים ומוסדות חינוך מקיף את כל תחומי החיים – החל בלינה, אוכל ופעילות הפגתית ועד כביסה וטיפת חלב.

ראש העיר רון חולדאי וענבל ליברמן רבין הרבש"צית של ניר עם, מהמפונים לבתי מלון לעיר (צילום באדיבות עירית תל אביב-יפו)

"המפונים חרדים לגורלם. לחלק מהדברים אנחנו יכולים לתת תשובות ובנושאים אחרים אנחנו מקשרים את הפונים למשרדי ממשלה וגופים הרלוונטיים. ויש דברים שאי לנו תשובות", יאמר זלוף מאוחר יותר. "את תושבי שדרות שילבנו בפעילויות הפגה בבתי ספר ואם יהיה צורך נשלב את הילדים בכיתות ובגני הילדים, כמו שעשינו במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. אפילו מזון אנחנו מספקים. במלונות שסיפקו רק ארוחת בוקר דחפנו אנחנו את הצוהריים והערב. יש פה מערך לוגיסטי עצום ואנחנו עושים הרבה דברים מאחורי הקלעים כדי להתכונן למצב שבו המצוקה תגדל ונצטרך לטפל בה".

מנסים לאזן בין הלחצים. פיקוח על אתרי בנייה. באדיבות עיריית תל אביב

עם זאת הוא מדגיש את חשיבות הטיפול בפניות שבשגרה, פינוי אשפה למשל. "זה מייצר הבנה שהעיר עובדת. המרחב הציבורי צריך להיות מטופל למרות המצב וזו נקודת אור, כי התחלנו לקבל קריאות שאינן קשורות לחירום – ניקיון, גינות ותאורה, דברים שוטפים שלא היינו מקבלים לפני שבוע. המשמעות היא שנכנסנו לשגרת חירום".

ומה קורה עם דו"חות חניה בשגרת החירום?
"יש לנו משימות אחרות ולכן אנחנו לא כל כך עסוקים במתן דו"חות", הוא אומר בחיוך קטן. "בעבירות קשות כמו חניות נכים וחסימת צירים אנחנו עדיין מקפידים, אבל בחניות כחול-לבן אנחנו סלחניים ומתחשבים".

רובי זלוף, משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת התפעול בעיריית תל אביב-יפו. צילום: באדיבות עיריית תל אביב

בתום הישיבה ולאחר שכולם מתפזרים זלוף מוצא זמן לשיחה קצרה. "במהלך השנים עשינו בשגרה היערכות שמיועדת לתת מענה למצבי חירום", הוא מסביר. "בנינו מינהלים חזקים, ולכן העבודה תואמת את רמת השגרה ומאפשרת לנו שליטה ובקרה בכל פרט ופרט. אנחנו רואים את עצמנו כעיר מרכזית וחשוב לנו לאפשר, לתת ולסייע לאזרחים שהגיעו לעיר ולמפונים".

על רוח ההתנדבות יש לו רק מילים טובות: כ-2,500 איש שנרשמו לאיוש כיתת הכוננות העירונית, לסל"ע ולמשמר האזרחי. "יש פה עם מדהים ותושבים מדהימים שמחבקים כל מי שבא. במצב הנוכחי אנחנו בשליטה, אבל אם נידרש נקרא לעזרה בכל מה שצריך – חלוקת מזון לקשישים מרותקי בית, העברת תרופות עם 50 אופנוענים שכבר מחכים, וטלפונים לתושבי העיר כדי לשמוע מה שלומם. לא רק קשישים – כולם. אנחנו כל הזמן מנסים למצוא איפה יש פער וצורך כדי למלא אותו".