תרבות של סולידריות: בבקשה תפתחו את הלב ואת המקלט שלכם גם

תגידו מה שתגידו על החברה הישראלית, בסולידריות שלנו אנחנו אוהבים להתפאר, ולרוב בצדק. "לא משאירים אף אחד מאחור", "כל ישראל ערבים זה בזה" ו"בניו יורק אם תיפול ברחוב אף אחד לא יעזור לך". ואכן, גם בימים האלה אפשר לראות אנשים שמציעים את דירתם מצוידת הממ"ד בחינם למי שביתו נהרס במתקפה, אחרים שמתנדבים לבשל ולעזור למי שצריך, ונדמה כי רוב רובם של הישראלים משתדלים שלא לעמוד מהצד.

>> במקום פופ-אפ קבבים, אני שוקלת לפתוח קבוצת תמיכה למזוכיסטים

אולי זו הסיבה שנדהמתי אל מול מספר פוסטים בקבוצות עירוניות שונות בפייסבוק, בהם אנשים מחוסרי ממ"ד או מקלט בבניין התלוננו על שכנים שלא נתנו להם להיכנס למקלט בעת האזעקה. חלק השאירו את הבניין נעול, אחרים שינו את קוד הכניסה ונתקלנו גם בפוסט המספר שהיו מי שהפצירו בשכנים ללכת למקלטים אחרים – תוך שהם מחזיקים את ידית הדלת כדי למנוע כניסה (!!!). והיה גם את מי שלפחות השאיר על הדלת דף מודפס שמסביר את הסכנה מהדוחק והצפיפות, בצירוף כתובות של מקלטים ציבוריים סמוכים.

בלילות האחרונים למדנו ביתר שאת, ועל בשרנו, את חשיבות ההתמגנות הנוכחית. הבנו שחדר מדרגות רעוע לא יספיק הפעם, ושאי אפשר להישאר באדישות שפיתחנו מול הנדנודים של החות'ים – אלא שהפעם יש הכרח קיומי לשהות במרחב מוגן תקני. ואתם, יש לכם מקלט בבניין ואתם לא מאפשרים לכל מי שחייב בעת הצורך להיכנס? שברתם את ליבנו, וגם את הסולידריות. האם זה מה שנהיה מאיתנו לאחר כמעט שנתיים של מלחמה שלא נגמרת? אנחנו מאוד רוצים להאמין שלא. 

בואו נתחיל בכך שלא לאפשר לאדם להיכנס למקלט בעת אזעקה זוהי, קודם כל, עבירה על החוק: לפי חוק ההתגוננות האזרחית (1951), כל אדם שמחזיק במקלט חייב בעת סכנה או התקפה לאפשר כניסה מיידית לכל מי שזקוק לכך, ללא כל שיקול אישי או סינון, לשם הצלת חיים בלבד. תהא הצפיפות במקלט הבניין בלתי נסבלת, יהא האוויר דליל, המרחב דחוק או הזיעה נוטפת – להשאיר אנשים מחוץ למקלט כשאתם מוגנים זה לא אנושי, לא ראוי, ושוב – לא חוקי. בתור מי שאין לה ממ"ד בדירה, אך כן שוהה במקלט בבניין, והייתה במהלך הלילות האחרונים צמודה מאוד לדיירי הבניינים מסביב שנותרו מחוסרי מקלט, אני מבינה עד כמה זה לא נוח. בפנים צפוף, מחניק, ולא נעים, אבל האם יש אפשרות אחרת בזמן שנשמע צופר האזעקה? אין סיכוי. עם כל הצפיפות, הדוחק והחנק אפשר להסתדר. עם טיל בליסטי לא. זה ככה פשוט.

תאמינו לנו, אף אחד לא רוצה לבוא למקלט של הבניין שלכם כי זה כיף או כי אתם מגניבים. עם כמה שמפתה לשמוע את זוג החננות מהדירה למעלה פותר עשרים שאלות בפינה, או לשמוע באופן לא מסונכרן אבל בהחלט צורם את צלילי האזעקות של פיקוד העורף מכמה טלפונים שונים, אף אחד לא בא למקלט שלכם כי הוא מתפנק או כי בא לו. קרוב לוודאי שמדובר במרחב המוגן שהכי זמין לו, ובאותה מידה – לכם אין ברירה אלא לפתוח לו. יותר מכך – תעמדו ותחזיקו את הדלת, ואל תתנו למי שנס על נפשו וחייו להישאר לבדו בחוץ. לא כדאי לסכן את הקארמה עם האופציה שמישהו ייפגע כי לא פתחתם לו את המקלט. וברצינות, אם נאבד מהסולידריות הישראלית שכל כך התגאינו בה, בשביל מה אנחנו כאן?

אי אפשר שלא לתהות איך כל זה הולם את האקלים הנורא שבו אנחנו נמצאים כבר יותר מדי זמן. 53 אחים שלנו מופקרים לגורלם בשבי, שזה מסוג הדברים שאמורים לספק פרופורציה – אם חשבתם שחצי שעה במקלט עם השכנים זה מחניק, תזכרו את אלון אהל, זיו ברמן, מתן צנגאוקר ועוד 50 אחים ואחיות שלנו שנמקים במנהרות בלי אוויר. תזכרו את שרי הממשלה שמוגנים בעצמם בבונקרים, ותזכרו את הישראלים שחוגגים את מותם המיותר של אזרחי ישראל רק כי הם לא יהודים. כן, הכל קשור – אל תתנו יד לערלות הלב לגעת בכם. השאירו את המקלט פתוח, תנו לכל מי שצריך להיכנס למרחב המוגן שלכם, בתקווה שכל זה ייגמר בקרוב ונחזור לריב על חניות, טיפים במסעדות ודברים שסבבה להיות מניאקים לגביהם.