מהי חוצפה ישראלית? לייצר וויסקי שאפילו בסקוטלנד בקושי מייצרים

החוצפה הישראלית היא ללא ספק אחד מסממני ההיכר שלנו. אפשר אולי לדון על כמה אנחנו הישראלים חצופים אבל נראה לי שאפשר לקבוע בביטחון מלא שיש קונסנזוס על כך שיש חוצפה ישראלית. אז אני רוצה לדבר קצת על חוצפה ישראלית מכיוון שונה, אחר. מהכיוון הטוב שלה.

ניתאי מורגנשטיין והוויסקי. צילום: יח"צ

לא מעט אנשים אומרים לי שאני חצוף שאני מייצר וויסקי בישראל. מי אני בכלל שאייצר ואיישן וויסקי בישראל?. לעולם הוויסקי המסורתי היסטוריה ענפה במולדתו סקטולנד ובאירלנד, מאות שנים של מסורות משפחתיות. מי אני שאייצר וויסקי פה בישראל המדברית ונטולת ההיילנדס. ממש חוצפה.

אז בוא ננסה לעשות סדר: וויסקי הוא תזקיק מדגן שמיושן בחבית. זה הכל. בשביל לייצר וויסקי צריך בסך הכול ארבעה דברים: דגן, שמרים, מים וחבית. אם מדברים על סינגל מאלט הדגן יהיה רק שעורה. עכשיו אני אספר לכם בתור ייצרן איפה החוצפה שלי נכנסת לעולם הוויסקי. קודם כל, אני מייצר סינגל מאלט מעושן. מבלי להיכנס להבדלים בייצור בין דגן מעושן ללא מעושן, אני רק אגיד שנכנסתי לנפח שוק קטן מאוד בעולם הוויסקי.

ניתאי מורגנשטיין והוויסקי. צילום: יח"צ

לצורך העניין בסקוטלנד, פחות מ-10% מכלל ייצור הוויסקי הוא וויסקי מעושן. וזו סקוטלנד. סוג השמרים שאני משתמש בהם לתסיסה הם בלשון המעטה, לא מאוד קונבנציונליים בעולם הוויסקי. זמן התסיסה שלי הוא בן שבוע לעשרה ימים. גם פה אני חצוף, כי בדרך כלל תסיסה אורכת בסביבות 60 שעות. את דוד הזיקוק שלנו, בנינו לבד, פה בישראל. קנינו נחושת והחרש בנה אותו לפי התכניות שלנו. והחביות שאנחנו מיישנים בהן את הסינגל מאלט שלנו הן חביות עץ אלון צרפתי ולא אלון אמריקאי כמקובל.

אני משתמש בחביות מחודשות שאנחנו חורכים, או בחביות שהיו בהן יין לבן מחוזק בסגנון פורט, רום וחביות בירה. בקיצור, זה לא סוג החביות המסורתי של עולם הוויסקי. אין לי לא חביות ברבן ולא חביות שרי. ולמה אני מספר את כל זה? כי אני רוצה לייצר משהו שונה. לדעתי, יצרן חוצפן יכול לפתח את השוק. אין לי רצון לעשות את מה שכולם עושים ולו רק כי יש כל כך הרבה שעושים את זה כל כך טוב שאני בספק אם אי פעם אצליח להגיע לרמות מה שלהם. אבל אני כן רוצה להוסיף בעולם הזה משהו שלי, ממני, משהו שונה.

עוד לפני הקורונה, בעיקר בגלל המיסוי האחיד בעולם האלכוהול בישראל, עולם הוויסקי בישראל היה בעליה מדהימה. יש בארץ מבחר כל כך גדול ומרשים והמחירים בארץ לא מעט פעמים זולים יותר מהמחירים בחו"ל. בשנים האחרונות תרבות צריכת הוויסקי גם צוברת תאוצה גדולה. בין סוגי הבקבוקים שמגיעים לישראל יש המון יבוא חדש וגם לא מעט מזקקות ישראליות כחול לבן שהוקמו בשנים האחרונות. יש את מילק אנד האני בתל אביב שהם חלוצי הדרך, המזקקה הראשונה בישראל; מזקקת גולני ברמת הגולן; ירושלמי בהרי ירושלים ועוד כמה שנמצאות בשלבים מתקדמים של הקמה.

ניתאי מורגנשטיין והוויסקי. צילום: יח"צ

כל שנה יש לנו את החג שלנו, את תערוכת וויסקי לייב תל אביב שהיא שלוחה של המותג הבינלאומי של המכורים לטיפה הזהובה. שבוע על הגג של עזריאלי שבו פוגשים את כל המותגים המוכרים יותר ופחות, טועמים מבקבוקים נדירים, יכולים ללמוד בסדנאות, חגיגה של וויסקי. לאחרונה הושק גם פודקאסט וויסקי בעברית בשם 'חוזק חבית'. כל הדברים הללו בנוסף למספר לא מבוטל של מועדוני וויסקי בכל הארץ יוצרים בישראל תרבות וויסקי מפרגנת טובה ותוססת.

אז אם לפני 20 שנה צחקו על היין הישראלי ועכשיו הוא זוכה לכל כך הרבה פרסים, והשם יין ישראלי כבר לא מילה גסה, להפך – אני מאמין שהוויסקי הישראלי בדרך לשם. אז נכון, צריך להיות חצוף בשביל להכין וויסקי ישראלי אבל אם כבר חוצפה ישראלית לפחות שיצא ממנה משהו טוב. אני מזמין את כולם לבוא לפסטיבל וויסקי לייב 2021 שיערך היום ומחר (17-18.11). בוא להיות חלק מהדבר הכל כך גדול הזה. לחיים.
לפרטים נוספים