כוהנת העמדה: אלה גוטמן חזרה ליהנות ומתכננת מופע מחול

טיון אין עם אלה גוטמן \\ מניו אייג' לטראנסים

תעודת זהות

בגיל 15 נחשפה אלה גוטמן, הכוהנת הראשונה של העמדה, למוזיקת ניו אייג׳, לסגנון הבאוהאוס וללהקות כמו ג'וי דיוויז'ן וזה קרה לגמרי במקרה. היא חזרה לארץ אחרי טיול בלונדון וחיפשה את זה פה. כלומר, את המוזיקה משם. בתור באר-שבעית, הייתה מבלה במועדון הבלונטק ותופסת טרמפים לתל אביב. כאן בעיר בילתה במועדון הפינגווין. ההתאהבות שלה במוזיקה הייתה חזקה ומהירה. בתחילת הקריירה קראו לה גימיק אבל מהר מאוד היא הוכיחה את עצמה והמפלט הפרטי שלה הוא בחדר השידור בזמן תכנית הרדיו שלה.

"מה שיפה במוזיקה בכלל, זה החיבור לאנשים שאילולא המוזיקה, לא היית מכירה אותם בכלל", מספרת גוטמן, "ככה הכרתי את כל החבורה שבדיעבד מאוד השפיעה על הסגנון המוזיקלי שלי, דרך אנשים שבילו איתי והתחברנו על בסיס המוזיקה שהתפתחה לז׳אנרים שונים והאחד שאני המשכתי אתו – הטראנס".

באר שבע>>ירושלים>>תל אביב

כשסיימה את שירותה הצבאי נסעה לחפש את עצמה בארה"ב – אבל לא מצאה. "כשחזרתי, גיליתי שפתחו רדיו בבאר שבע ובגלל שרציתי ללמוד תקשורת, זה נראה לי מאוד טבעי ללכת לשם. אז הלכתי וביקשתי לשדר וכמובן שלא הסכימו כי מי הייתי בכלל. אבל הייתי נחושה מאוד אז חזרתי וחזרתי וחזרתי עד שנתנו לי ספוט שידור". לאחר מכן היא התקדמה לעוד משבצת, שם הייתה לה כבר את האופציה להביע את עצמה מוזיקלית ובשנת 1994, הגיעה ההזדמנות לה קיוותה. "שלומי אדלר התקשר לרדיו, הוא היה אז כתב עיתונות והוא אמר שמחפשים שדרנית ברשת ג׳ ושהוא חושב שאני מתאימה! הוא הסביר לי מה לעשות ושלחתי קלטות שידורי דמו וכשהגעתי לשם, גיליתי ששידור הניסיון זה בעצם לייב ברדיו בשש בערב אחרי רובינזון שהיה אז אחד השדרנים החזקים והמבריקים. זה היה מרגש מאוד, שידור שהוא רק מוזיקה שאני אוהבת, האוס וטכנו וטראנס ובתום השידור, הודיעו לי שהתקבלתי ועברתי לגור בירושלים ולשדר שם".

אלה גוטמן. מהרדיו לעמדה. צילום: אלברט אלמיהב

הדרך של גוטמן מאותו שידור בבאר שבע ועד לתכנית משלה נסללה בזכות העקשנות שלה. רק לאחר מכן, בעלי מועדונים וליינים מחיי הלילה ביקשו ממנה להגיע ולשים את אותה המוזיקה שהיא משדרת – ברחבה. "הייתי כל כך בטוחה בעצמי שאמרתי ׳מה זה בייסיק, ברור שאני יכולה׳ ואז הבנתי את המרחק בין לשדר בלילה לבין לתקלט, וזה שנות אור. אבל מאוד אהבתי את ההבדל בין לשבת לבד בידיעה שאנשים מאזינים לי – לבין לראות את האפקט על קהל אז החלטתי לעשות את זה בצורה מקצועית".

"ביקשתי מחברים שילמדו אותי לתקלט והתאמנתי שעות בבית. רציתי להיות הכי טובה. באר שבע הייתה העיר הראשונה שהביאה את הכבלים ויום אחד פתחתי טלוויזיה, שמתי M.T.V ופתאום אני רואה סרטון של פסטיבל בברלין, מצעד האהבה. פשוט ידעתי ישר שלשם אני רוצה להגיע. ב-97 התחלתי לנגן בחו"ל – בהולנד ובדרום אפריקה וב-98 עשו את מצעד האהבה הראשון בארץ. ב-99 כבר ניגנתי באפטר של המצעד פה והיו אנשים מברלין שהזמינו אותי לנגן שם במצעד בשנת 2000, החלום התגשם ומשם נפתח לי העולם וניגנתי בפסטיבלים גדולים בארה״ב ובאוסטריה".

מיצוי, שחיקה וחזרה

"ב-2002 התרחקתי מהעמדה. הגעתי למיצוי אחרי שהגשמתי את החלום הגדול ופתאום איבדתי את המטרה. עם כל האהבה למוזיקה, הרגשתי שאין לי יעד. קיפלתי את הפטיפונים ותרמתי את כל התקליטים וכמה שנים אחר כך, ב-2006, חזרתי אבל בווליום מאוד נמוך. ב-2016 התקשר אליי רועי פריצי פרידמן ואמר לי שהוא עושה יומולדת בברקפסט ושאני חייבת לבוא לנגן. למרות שלא כל כך רציתי, הוא היה משכנע מאוד. באירוע שלו, במועדון, מאחורי העמדה, נפלה לי ההבנה שאני לא יכולה לעזוב את זה ולא משנה כמה אני אתכחש – זה המקום שלי. אחרי זה כבר ביקשתי מאמוץ טוקטלי לנהל אותי ואת הבוקינג שלי והכל חזר באינטנסיביות". זה במקביל כמובן לעשייתה ברדיו שנמשכה והיא "לא יודעת מה היתה עושה בלי זה".

אלה גוטמן. "לא משנה כמה אני אתכחש – זה המקום שלי" צילום: אלברט אלמיהב

ושוב: סטופ. ופליי 

"בקורונה כמובן לא עשיתי כלום שזה לא היה רע – זה היה רע מאוד. אני בנאדם של עשייה ואני לא ידעתי לשבת בבית – אבל זה מה שלמדתי מהתקופה. למזלי לא קרסתי, כי היה לי את הרדיו. הרבה אמנים הם חרדתיים מטבעם וזה מאוד קשה לנו לא להופיע ולעסוק בתחומנו; זה כמו להיות סוללה בלי מטען. זה גרם לי ללמוד לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ומתוך התקופה נולדו תוכניות לשנתיים הבאות שאת חלקם עדיין אסור לי לגלות".

גוטמן חזרה להיות עסוקה תוך כדי ניהול חיי  משפחה מלאים כשהיא לא מתקלטת או משדרת. בחמישי (היום) היא תתחיל בלייטהאוס ולאחר מכך תעבור לארט קלאב. בשישי בצהריים היא כבר באשקלון ואחר הצהריים בבאר שבע ובשישי הבא במרפסת ברמת ישי. "בגדול, אני עובדת על מופע שמשלב את אחת מלהקות המחול יחד עם סיפור החיים שלי. המטרה היא להעביר אותו במוזיקה ובשפה של ריקוד מודרני יחד עם וידאו ארט, רקדנים וכמובן דיג׳יי. זו עבודה שהתחילה בקורונה וזה מאוד מרגש". לסיכום היא מציינת כי "בסופו של דבר זה גם שואו ביזנס, אנשים משלמים כסף בכניסה ואת לא יכולה לבוא ולא להביא את עצמך לגמרי. זו עבודה קשה ואני תמיד זוכרת ששום דבר לא מגיע לי וכל גיג הוא חד פעמי. אם אני אהיה חרא, לא יזמינו אותי עוד פעם".

5 טראקים נבחרים

1. טראק קורונה שעזר לי למצב רוח ואופטימיות

2. שיר שהוא מוטו לחיים מאז שאני ילדה. דבר שאמא שלי תמיד אמרה לי

3. אלבום אהוב במיוחד

4. שיר כשאני צריכה השראה

5. השיר שהכי מרים לי. אין לי הסבר. פשוט עושה לי את זה ביג טיים