לפניכם יצירה פרועה, פרובוקטיבית ורבת השראה. וזאת לא המלצה

המתכת החזקה טיטאניום נקראת על שם הטיטאנים מהמיתולוגיה היוונית. הענקים הקדומים האלה נולדו כשגאיה (ארץ) שכבה עם בנה הראשון אורנוס (שמיים) שנולד מעצמו. אחריהם נולדו להם גם קיקלופים בעלי עין אחת, וענקים בעלי מאה ידיים. אורנוס לא אהב את היצורים המעוותים האלה, והחביא אותם בתוך גאיה. זה גרם לה ייסורים קשים, והיא חצבה מגל מאבן ונתנה אותו לבנה הטיטאן קרונוס, שסירס באמצעותו את אביו/אחיו כשזה ניגש לשכב איתה שוב. מהדם שנשפך גאיה יצרה עוד מיני יצורים. וככה הכל התחיל.

כמה אלפי או מיליוני שנים אחרי כן, הסיפורים הבראשיתיים האלה העניקו השראה לקולנוענית הצרפתיה ז'וליה דוקורנו, שיצאה לברוא מיתולוגיה חדשה המתרחשת בימינו, ומתארת גם היא את לידתו של מין חדש, לאו דווקא אנושי. אלקסיה (אגת' רוסל), הגיבורה של "טיטאן", היא צעירה עם פלטת טיטאניום בראשה – תוצאה של תאונת דרכים בילדותה – שנכנסת להריון ממכונית. אלקסיה שנראית כמו אלה סקסית שבקעה מבטן האדמה, עם צלקת גדולה מעל האוזן, היא דמות היברידית. היא שתקנית כמו גיבורי מערבונים ורצחנית כמו ג'ק המרטש, וכשהיא מפתלת את איבריה הארוכים בחדר תצוגה של מכוניות היא נחשקת על ידי גברים ונשים גם יחד. 

כשהמשטרה מתחילה לחפש אחרי האישה שהותירה אחריה שובל של גוויות, אלכסיה שוברת את אפה ועוטפת את שדיה בתחבושת, ומתחזה לילד שנעלם לפני עשור. היא מאומצת על ידי אביו לוחם האש ונסן (ונסן לנדון), שמשתיק כל רמיזה שאולי אלכסיה משקרת. כשבטנה הולכת ותופחת, קשה לה יותר ויותר להסתיר את זהותה המינית, אבל האם החשיפה תשנה את יחסו של הכבאי אליה? ומה בעצם ייוולד לה?

סרט שעולה בלהבות. מתוך הפוסטר של "טיטאן"

האש בוערת בסרט הרבה לפני שהכבאי ונסן מצטרף אליו. המכונית שממנה מתעברת אלכסיה, למשל, מאוירת בדימויי להבות. הסרט כולו צבוע בגוונים מנוגדים של אש ושל כחול מטאלי, התורמים עוד רובד למימד המיתולוגי של הסרט. זוהי אותה האש שהטיטאן פרומתאוס גנב מהאלים והעניק לבני האדם שאותם יצר מחימר. ועל כך נענש לעד. 

על פי עדותה של דוקורנו, מקורות השראה נוספים ליצירתה הפסיכוטית שזכתה בדקל הזהב בפסטיבל קאן היו חלום שחלמה, וסרטו של דיוויד קרוננברג "קראש" מ-1996, שרקח גם הוא עלילה מסויטת על סקס ותאונות מכוניות. אבל "טיטאן" לא דומה לשום דבר שראיתם (חוץ מסצנה של גברים רוקדים שהזכירה לי את "הברך" של נדב לפיד, שהתמודד באותו פסטיבל). זאת יצירה פרועה ופרובוקטיבית שכולה השראה מטורפת. לא ברור אם יש לה מסר לעולם, אך היא ללא ספק מעידה על חזון יצירתי ייחודי.

ואז היא נכנסת להריון ממכונית, מה לא ברור. "טיטאן" (צילום: יחסי ציבור)

זה בסך הכל סרטה השני של דוקורנו, אחרי שהממה את העולם ב-2016 עם "נא", על צעירה שמפתחת דחף בלתי נשלט לאכול בשר נא. האם זה טקסט פמיניסטי? ודאי יהיו מחקרים שיטענו דבר והיפוכו. קשה מאוד לצלוח אותו, ועם זאת קשה להסיר ממנו את העיניים. הוא חושני מאוד ולרוסל, שזו בכורתה הקולנועית, יש נוכחות ממגנטת. אני פחות מחבבת את לנדון הוותיק (העדפה אישית) ולכן אולי לא מצאתי את עצמי מתחברת רגשית לחלק בסרט שהופך למעין מלודרמה הומניסטית. ואולי זה בגלל שאלכסיה, שרוצחת גם את מי שהיה נדיב אליה ומשדיה ניגר שמן מנועים שחור, היא דמות כל כך חידתית ובלתי מפוענחת. 

אני לא יכולה להגיד שאהבתי את "טיטאן", אבל אחרי שצפיתי בכמה מהסרטים שהתחרו מולו בפסטיבל קאן חשבתי שאילו הייתי חברה בצוות השופטים לצד ספייק לי ומגי ג'ילנהול, גם אני הייתי בוחרת להעניק לו את הפרס הראשי על התעוזה ועל המקוריות ועל המבע הקולנועי המגובש. יותר מסובך להחליט כמה כוכבים לתת לו. משהו בין אפס לחמישה. 

★★✯2.5 כוכבים
Titane בימוי: ז'וליה דוקורנו. עם אגת' רוסל, ונסן לנדון. צרפת 2021, 108 דק'