סליחה יונית, תודה תמר: טלי מורנו היא מגישת החדשות הטובה בישראל

ראיתם את זה אתמול: שני שרים בכירים מגיעים לאולפן החדשות המתגלגל בזמן אירוע ביטחוני מתפתח. עד כאן הכל רגיל. הם מקשקשים ומחרטטים כמנהגם מתמיד-תמידה, מדקלמים דפי מסרים ומתרברבים בחשיבות עצמית נפוחה. הם לא עונים על שאלות. ככה זה. רגיל. בדרך כלל יושבת מולם מגישה ממלכתית ומנומנמת שמחכה בסבלנות לכותרת שאיתה הגיעו לאולפן. הכי רגיל. אבל אתמול ישבה מולם טלי מורנו.

את מה שמורנו עשתה אמש לישראל כץ ולאמיר אוחנה לא צריך ללמד בבתי ספר לתקשורת. זה אמור להיות האל"ף-בי"ת של המקצוע. מרואיין שאינו משיב לשאלות ומזלזל בעיתונאים שמראיינים אותו, בכיר ככל שיהיה, צריך לקבל כרטיס צהוב בשידור חי. אולפן החדשות אינו ערב מיקרופון פתוח לפוליטיקאים. כולנו הבטנו אתמול בטלי מורנו בתדהמה פשוט כי שכחנו שזאת בכלל אופציה.

יונית לוי ותמר איש-שלום הן מגישות מעולות ברמה בינלאומית, רהוטות ואינטליגנטיות כמו בחלום על הדבר הכי טוב שיכול לצאת מגל"צ, אבל טלי מורנו מביאה איתה אל הכיסא שממול לטלפרומפטר משהו ששתיהן איבדו במסען אל לב המאפליה של הממלכתיות: אש. ולא סתם אש, אלא להבה עיתונאית יוקדת שמסרבת לקבל את שינוי כללי המשחק שמנסים הפוליטיקאים לכפות על התקשורת. הרגע הזה שבו נשאל אמיר אוחנה כיצד אפשר לסמוך על אמינות דבריו אחרי שחשף פרטים אסורים בפרסום בפרשת ניר חפץ, התדהמה על פניו וחוסר השליטה שבה הגיב, כל זה צריך לקרות במהדורות החדשות שלכם הרבה יותר.

במהלך העשור האחרון התרגלו פוליטיקאים בכירים לקבוע מי יראיין אותם, מה ישאלו אותם ומה תהיה התוצאה. מרבית מגישי האקטואליה מאפשרים להם לנאום ללא הפרעה בתשובה לשאלות מוכנות מראש, ומסתפקים בתהיות מנומסות ובהרמות גבה רב-משמעיות. מעטים הם השרים וראשי המפלגות שערוכים למגיש שיאתגר אותם ויקשה עליהם. אובדן העשתונות של כץ ואוחנה מוכיח זאת. ובמקרה שמישהו התבלבל, אין לעיתונות תפקיד פרט לאיתגור ותחקור מתמיד של השלטון.

מורנו עשתה לא מעט בקריירה בת שני עשורים וגם כיום, כשהיא מגישה לסירוגין את המהדורה המרכזית של חדשות 13, קשה לטעון שהיא מקופחת ברמה המקצועית. אבל את הקרדיט שמגיע לה היא לא מקבלת כמעט אף פעם. איכשהו, והייתם רוצים לחשוב שזה בטעות, דווקא הנטייה שלה לוותר על ממלכתיות לטובת עיתונות היא זו שתורמת לתיוג שלה כטראבל-מייקרית שאי אפשר לתת לה את ההגה בידיים. אבל זו לא טעות. זו מדיניות. מקבלי ההחלטות בחברות החדשות אוהבים מגישות חזקות ודעתניות רק עד גבול מסוים. תשאלו את אושרת קוטלר ואת לוסי אהריש.

בנוף הפוליטי-תקשורתי הנוכחי אנחנו זקוקים למגישות כמו מורנו יותר מאי פעם. "השאלות הקשות", אלה שפוליטיקאים אינם משיבים עליהן יותר ולעיתים אף מתנים את הגעתם לתוכנית בכך שלא ישאלו אותן, חייבות להישאל ללא פחד מטוקבקיסטים דווקא בימים הקשים. טלי מורנו לא מפחדת. זה הופך אותה, נכון לעכשיו, למגישת החדשות הטובה בישראל.