השליח בדלת: בדקנו את המשלוחים החדשים של טראק דה לוקס

אין כמו לפתוח את השבוע במשלוח מזון נוטף שומן ושמן ולהפוך את יום ראשון מיום השאריות הלאומי ליום ההזדמנויות המשרדי. בדקנו את שירות המשלוחים החדש של טראק דה לוקס, הנה מה שחשבנו

טראק דה לוקס. השליח בדלת. צילום: בן יוסטר
טראק דה לוקס. השליח בדלת. צילום: בן יוסטר
19 בפברואר 2018

אמא, איתך הסליחה אבל החלטנו לקחת את גורלנו בידיים ולסרב לאכול (כל יום ראשון, שני ושלישי) אוכל מחומם משישי, גם לנו יש גבולות. אז הרמנו את הכפפה והחלטנו לבדוק את שירות המשלוחים החדש של טראק דה לוקס שמפעיל את שליחיו מדי יום בין השעות 12:00 בצהריים ועד 23:00 בלילה, מאזור הירקון ועד צפון יפו. איחלנו לשליח בהצלחה וצללנו לשקיות הקרטון המדיפות ריח בשרי עז.

בגזרת הבשרים

כדי לבדוק מקסימום מטרות, הלכנו על שלל וריאציות מתפריט המשלוחים: עסקית שאנטי דוג הכוללת נקניקיית גאודת טימין בלחמניית סליידר, בצל מקורמל, כרוב כבוש ביתי וחרדל צהוב (39 ש"ח) שהייתה אחת המנות היותר טובות במשלוח, נקניקיה עסיסית, לחמנייה די נימוחה, חרדל חריף ושילוב מנצח בין השלושה הנ"ל. הסמוקי בורגר (59 ש"ח) היה כמובטח בעל טעם חזק של בשר מעושן, הגיע עם בייקון טלה, גבינת צ'דר, ריבת פלפלים ורוטב סמוקי. הבשר היה טוב, אין כאן ויכוח אלא שהיעדר הירקות בלט מאוד בביס והותיר אותנו עם גרון יבש ולב דואב.
עוד במתחם ההמבורגרים, שהיא ככל הנראה אחת ממנות הדגל של רוב אכלני הצהריים שלא הספיקו לארוז בבוקר קציצות מאתמול, הלכנו על טריילר טראש בורגר עם בייקון טלה, גבינת צ'דר וירקות (54 ש"ח) ונתחיל מהסוף: הקציצה עצמה הייתה לא רעה, די עסיסית אבל לא מעבר. 54 ש"ח זה לא מחיר מופקע להמבורגר תל אביבי במשלוח, אבל בהחלט כזה שאמור לספק המבורגר ראוי ואף יותר. הקציצה הגיעה חצי-קרה, הלחמניה אמנם הייתה רכה אבל גם יבשה (את מהיום?), והירקות הסתכלו עלינו במבט מלא תקווה, כמו אסירים שמרגישים שהגיעה השעת לצאת סוף סוף מהצינוק שנתקעו בו יותר מדי זמן. הבייקון לעומת זאת היה עשוי כהלכה, עם טעם וקראנץ' נוכחים ומורגשים כמקובל בתעשיית התוספות, אבל לא בשרניים כמו בייקון שתקבלו בארוחת בוקר במסעדה, למשל. יתכן ובהגשה במסעדה עניין הפריכות של הבייקון לא היה מורגש, במשלוח לעומת זאת, זה לא עבד. עסקית ביף ריבס וצ'יפס (69 ש"ח) כללה כמות נאה של ריבס, הבשר היה רך ועסיסי, נפל בקלות מהעצם אבל התיבול, אוי התיבול – היה מתוק מדי וכבד מדי. אנחנו צריכים לחזור לעבוד אחרי הלאנץ' הזה, כן?

טראק דה לוקס, השליח בדלת. צילום: בן יוסטר
טראק דה לוקס, השליח בדלת. צילום: בן יוסטר

בגזרה הצמחונית

טעמנו את הבורגר הצמחוני (59 ש"ח) שנראה מבטיח אבל טמן בחובו אכזבה די גדולה. אף שבתפריט המנה מתוארת כ"קציצת תירס וצ'דר מצופה בפאנקו", בפועל מדובר בתכולה של טוסט נוזלי מטוגן בשמן עמוק. נעיצת השיניים מזכירה חיתוך ביצה עלומה, אלא שבמקום חלמון קיבלנו גבינה עם גרגרי תירס בודדים. הבלילה הצמחונית מצופה בפירורי לחם (שווים, יש לומר) ונאכלת בתוך לחמנייה (רכה וטעימה), אך השילוב בין שתי האריזות הפחמימתיות הרגיש לא טבעי ומוגזם. בסיום האכילה מיהרנו לרכוש סלט ירקות כדי לנקות את הסיסטם מתפלץ השמן הזה.

בגזרת התוספות

בכל עסקית ניתן לבחור את התוספת: צ'יפס רגיל, צ'יפס בטטה (+4), קולסלאו, מק אנד צ'יז (+8) או כרובית פריכה. המק אנד צ'יז היה מושחת ומוגזם, פריך מלמעלה וטובע ברוטב גבינה מלמטה, ביי דה בוק. בעוד הצ'יפס הרגיל, מתפוח האדמה, היה תעשייתי ופשוט (וזה לאו דווקא נורא, לפעמים אנחנו זקוקים בדיוק לצ'יפס כזה), צ'יפס הבטטה היה פריך מבחוץ ונימוח מבפנים כפי שמצופה מצ'יפס, אולי כי אותו, להבדיל מתפוחי האדמה, באמת טיגנו במטבח. ההבדל בין השניים היה ניכר והמסקנה: שווה בהחלט לטראק דה לוקס להשקיע את אותו הזמן שהם משקיעים בצ'יפס הבטטה, גם בצ'יפס תפוח האדמה.

לסיכומו של עניין, הרעיון של משלוח בשרי מושחת טוב ויפה, הביצוע ברובו צולע.

אז מה בתכלס?

  • זמן הגעה: 8
  • טעים לנו? 5
  • מצב הצבירה של האוכל: 6
  • סכו"ם, רטבים ושות': 8
  • מדד הצרבת: 9

 

טראק דה לוקס