כריסטוף וולץ רק במקום רביעי: אלו הדמויות הגדולות של טרנטינו

10. סגן ארצ'י היקוקס – ממזרים חסרי כבוד (2009)

טוב, אני לא באמת חושבת שזאת אחת הדמויות הכי זכורות ברפרטואר של טרנטינו, אבל כמבקרת קולנוע אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהוא שילב בסרטו דמות של מבקר קולנוע ובניגוד למקובל אפיין אותו כלוחם קר רוח. לא רק זאת, הוא ליהק לתפקיד את החתיך האלגנטי מייקל פאסבנדר. מבקר הקולנוע הבריטי ארצ'י היקוקס, שכתב שני ספרים על הקולנוע הגרמני, מצטרף לממזרים חסרי הכבוד על אדמת גרמניה, וביחד הם אמורים להתנקש בהיטלר במהלך פרמיירה של סרט מלחמה. לאסונו הוא עושה טעות שמעוררת את חשדו של חייל ורמכט ומסיים את חייו מוקדם מדי. טרנטינו אמר לא פעם שאלמלא היה הופך לקולנוען הוא היה בוחר להיות מבקר קולנוע, ולאחרונה אף התפרסם שסרטו העשירי (והאחרון?) יספר על מבקרת קולנוע.

9. מר בלונד/ויק וגה – כלבי אשמורת (1992)

ויק וגה, אחיו של וינסנט מ"ספרות זולה", נמצא ברשימה הזאת בגלל הסצנה המחרידה שבה הוא חותך את אוזנו של מרווין נאש תוך כדי שהוא רוקד לצלילי "Stuck in the Middle with You", ומסכם את החוויה במילים: "זה היה טוב בשבילך כמו שזה היה בשבילי?" הסדיזם המשוחרר הזה הופך את הדמות בגילומו של מייקל מדסן לבלתי נשכחת. התחבטתי בינו לבין מר ווייט המופנם, שחיבוטיו המוסריים מעניקים לסרטו הראשון של טרנטינו את מורכבותו הרגשית – מה גם שהארווי קייטל הוא מגדולי השחקנים האמריקאים בחמישים השנים האחרונות – אבל בסוף בחרתי בדמות המוחצנת.

8. ריק דלטון – היו זמנים בהוליווד (2019)

ליאונרדו דיקפריו מעולה בתפקיד כוכב הטלוויזיה הנוירוטי והשתיין, שמתקשה לקבל את זה שזמנו עבר, ומתדלק את עצמו באמצעות פנטזיה שיום אחד ייפתח השער של הבית השכן והוא יוזמן להיכנס ולהתוודע לאיש שיצר את "תינוקה של רוזמרי". הוא פתטי אך גם מצחיק ומעורר סוג של חמלה. הופעתו האינטנסיבית, שמגיעה לשיא בסצנה של התמוטטות נפשית בטריילר, מאוזנת על ידי זו השקטה של בראד פיט בתפקיד כפיל הפעלולים הגברי שלו, שמקבל בהשלמה מחויכת את תפקידו כצל.

7. אלדו ריין – ממזרים חסרי כבוד (2009)

המפקד הלא יהודי של חבורת הנוקמים היהודים הוא הילבילי עם אנגלית בסיסית ומבטא דרומי כבד, מה שמעניק לו חזות סטריאוטיפית של כבד שכל. אבל כמו שאומרת מרילין מונרו ב"גברים מעדיפים בלונדיניות", הוא פיקח כשזה חשוב. אלדו הגיע כל הדרך מאמריקה לאירופה כדי להרוג נאצים, ואת זה הוא עושה מצוין. כשהסרט מפגיש אותו עם הנס לנדה, שרוצה לעשות איתו עסקה שתשאיר אותו מחוץ לכלא אחרי המלחמה, נדמה שאין לו סיכוי מול הנאצי הערמומי. והוא אכן נראה אבוד, אבל בדרכו העקשנית והישירה הוא מוצא פתרון מושלם לנצח את לנדה בשטח שלו. בראד פיט אמנם זכה באוסקר על הופעתו המצוינת בתפקיד קליף בות', הכפיל הצמוד של לאונרדו דיקפריו ב"היו זמנים בהוליווד", אבל אלדו הוא הדמות הטרנטינואית שלו שהכי אהבתי.

6. האני באני ופמפקין – ספרות זולה (1993)

"אני מוכנה, בוא נעשה את זה, כאן וברגע זה" אומרת האני באני לבן זוגה פמפקין, ואז הם מתנשקים בתשוקה ושודדים את הדיינר שבו הם יושבים כאילו הם עושים סקס. צמד הפסיכופטים האלה מאוהבים מעל הראש ומתואמים לחלוטין זה עם זו, ולכן אין כל הגיון להפריד ביניהם. טרנטינו כתב את התפקידים עבור טים רות' ואמנדה פלמר, שמגלמת את האני באני כמו קפיץ דרוך, והם מתפרצים לסצנת הפתיחה של "ספרות זולה" כאילו הסרט היה שלהם. אנחנו אמנם לא שבים ורואים אותם עד סצנת הסיום, שבה אנחנו מגלים ששמותיהם האמיתיים הם יולנדה ורינגו, ושגם וינסנט וג'ולס יושבים בדיינר, אבל רישומם מהדהד על פני הסרט.

5. ג'קי בראון – ג'קי בראון (1997)

גיבורת ספרו של אלמור לאונרד, ששימש בסיס לסרטו השלישי של טרנטינו, היא דיילת לבנה בת 44 שמבריחה כסף שחור לארה"ב. טרנטינו הפך אותה לשחורה כדי להתאים את הדמות לפאם גריר, כוכבת סרטי הבלקספלויטיישן של שנות השבעים, שנותרה מאחור. ג'קי בראון, שמבריחה כספים בשביל סוחר הנשק אורדל רובי (סמואל ל. ג'קסון) ומתמודדת איתו בשטח שלו, היא אחת הדמויות היותר בוגרות ואנושיות בסרטים של טרנטינו, והיא ניחנה בעוצמה שקטה. העוצמה הזאת מותירה רושם עז על הצופים ועל פקיד הערבות מקס צ'רי (רוברט פורסטר הנפלא), שמשחרר אותה ממעצר ומתאהב בה כמעט ממבט ראשון.

4. הנס לנדה – ממזרים חסרי כבוד (2009)

צייד היהודים הנחשי, שמתהדר במקטרת מפוארת המדמה אותו לשרלוק הולמס, הוא אחת היצירות הכי מבריקות של טרנטינו. הוא ליהק לתפקיד שחקן אוסטרי לא ידוע והפך את כריסטוף וולץ לכוכב בין לילה. לנדה נהנה ממשחקי החתול ועכבר שהוא מנהל עם קורבנותיו. "אני בלש, ובלש מעולה. למצוא אנשים זאת המומחיות שלי. אבל 'צייד יהודים'? זה רק כינוי שנדבק" הוא אומר. הוא מלא קסם ונימוסים טובים, ואף שהוא דמות כה מחרידה הוא מפתה גם את הצופים. וולץ זכה על הופעתו הפנומנלית באוסקר, ושלוש שנים אחרי כן קטף אוסקר נוסף על הופעתו כדוקטור קינג שולץ ב"ג'אנגו ללא מעצורים". גם שולץ הוא אדם מפוקפק ומניפולטור מומחה, רק שהפעם הוא עומד לצד הנרדפים.

3. ג'ולס ווינפילד – ספרות זולה (1993)

רוב הזמן ג'ולס ווינפילד (סמואל ל. ג'קסון) הוא "הכינור השני", כמו שאומרים באנגלית, של וינסנט וגה (ג'ון טרוולטה). בדרכם אל חיסולים כאלה ואחרים לווינסנט יש כל מיני דברים להגיד על כל מיני דברים, וג'ולס בעיקר שואל ומגיב. אבל כשמגיע הזמן לבצע את המשימות שהטיל עליהם מרסלוס וואלאס, ג'ולס הוא זה שמכתיב את הטון, ווינסנט נסוג לרקע. לפני שהוא מחסל את מי שהוא בא לחסל, הוא עובר לטון של מטיף זועם בכנסיה ומצטט מספר "יחזקאל": "וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת, בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּתִתִּי אֶת-נִקְמָתִי בָּם." החיבור בין היותו מחסל בשירות מאפיונר לבין אמונתו הבוערת באלוהים הופכת אותו לפסיכופת מרתק. ג'קסון מעורר צמרמורת גם בתפקיד עבד הבית שהפנים את הגדרתו כעבד ב"ג'אנגו ללא מעצורים" – דמות קונטרוברסלית שיש להניח שלא היה מעז לגלם אלמלא סמך על טרנטינו.

2. באטריקס קידו – להרוג את ביל (2003-2004)

אומה תורמן בטרייניג הצהוב והחרב הסמוראית בידיה היא אחת הדמויות האייקוניות ביותר ברפרטואר של טרנטינו. באטריקס קידו מחליפה שמות וכינויים במהלך שני הסרטים – היא המחסלת בלאק ממבה (שנטשה חבורת מתנקשים בהנהגתו של מאהבה ביל), הכלה (שמאבדת את חתנה בעת החזרה לטקס הנישואים ויוצאת לנקום), ובסוף גם אמא, והקשת הדרמטית הזאת היא שהופכת אותה לדמות כה עזה ומרגשת.

1. וינסנט וגה – ספרות זולה (1993)

נו טוב, הקמבק של ג'ון טרוולטה בתפקיד המחסל שמגלגל לעצמו סיגריות ומתעמק בניואנסים של הבדלים בין אמריקה לאירופה הוא אירוע קולנועי מגדיר תקופה. טרנטינו כתב לו כל כך הרבה דיאלוגים ברי ציטוט, ונתן לו לרקוד עם מיה וואלאס (אומה תורמן בפאה שחורה), והוא עושה את הכל במין סטואיות מחויכת של אדם שעבר הרבה בחיים, ועם זאת לא איבד את הסקרנות הילדותית שלו.