"טרנספרנט" עושה ניסיון רשלני להבין את הסכסוך. אבל גם זה משהו

העונה החדשה של "טרנספרנט" מביאה את משפחת פפרמן לישראל. עם כמה שהדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מורכב יחסית לטלוויזיה אמריקאית, זה עדיין רק גירוד של פני השטח

טרנספרנט (צילום: יח"צ)
טרנספרנט (צילום: יח"צ)
27 בספטמבר 2017

״משפחה זה דבר מגעיל, אבל גם הכרחי״, מסבירה שרה פפרמן לאחיה ואחותה הצעירים בזמן שהם חומקים לעשות שאכטה בזמן ארוחה משפחתית. העונה הרביעית של ״טרנספרנט״ מגיעה אל המסכים בזמן שיהודים ברחבי העולם מנסים למצוא את המינון הנכון למשפחתיות שלהם בתקופת החגים, ועבור הפפרמנים זה הזמן מושלם לטיול שורשים משפחתי בישראל. זה הולך להיות מגעיל אך הכרחי.

עוד כתבות מעניינות:
יוצרי "טרנספרנט" רוצים שאת הכותל ינהלו רבנים קווירים
50 סדרות להעביר איתן את יום כיפור

העונה הרביעית של הדרמה המוערכת מבית אמזון פוגשת את בני משפחת פפרמן כשהם אחוזי תזזית. אם המשפחה, שלי, עוזבת את הדיור המוגן ועוברת לגור עם בנה, ג׳וש. שרה מתנסה במערכת יחסים פוליאמורית, ואלי מגלה שהפרופסורית איתה ניהלה רומן פרסמה עליה שיר משפיל. נדמה שמורה, שהתמודדויותיה שלה היו עד כה הדרמטיות ביותר, היא הדמות היציבה במשפחה. היא חזרה ללמד באוניברסיטה, נמצאת במערכת יחסים, ואפילו הוזמנה לנאום בכנס בנושא מגדר ויהדות ב"אוניברסיטת בר אפיק".

"מה זה הקיר הזה?". מורה פפרמן בכותל (צילום מסך)
"מה זה הקיר הזה?". מורה פפרמן בכותל (צילום מסך)

בזאת ניתן האות למסע הפפרמני ארצה, שמתחיל באולם כנסים וממשיך בסודות משפחה שנחשפים זה אחר זה. ג'יל סולוויי, יוצרי הסדרה שביססו אותה במידה רבה על חייהם, דוחסים אל תוך העונה יותר אג׳נדות פוליטיות ומטאפורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני מאשר דרמה, והתוצאה היא עונה בינונית ולא אחידה.

ברגעים הטובים שלה, ״טרנספרנט״ מצוינת. היא מהוקצעת אך אמינה, עם צוות שחקנים מוצלח ומלוכד שמרוב דיוק בניואנסים אפשר בקלות לשכוח שהם לא נושאים את אותו מטען גנטי. ברגעים הטובים פחות, היא מתפזרת. כמו ילד שמצביע בכיתה וכשהמורה קוראת בשמו שוכח מה רצה לומר, ״טרנספרנט״ מוצאת את עצמה לפעמים לא מוכנה דווקא כשהיא צריכה להיות במיטבה. וכשסדרה בוחרת להתעסק בנושא מורכב ורגיש כמו הסכסוך, היא חייבת להיות במיטבה.

נורא קל לפטור את העיסוק של ״טרנספרנט״ בסכסוך הישראלי-פלסטיני כשטחי, אבל למעשה הוא הייצוג המורכב ביותר שהוא זכה לו בטלוויזיה האמריקאית. הבעיה עם מורכבות היא שאין לה פתרונות, ולמרות שסולוויי מקפידים להראות את המאמץ בחיפוש אחר התשובה, הדיונים מושתקים באופן כפוי: פעם אחת באמצעות שיר מהמחזמר ״ישו כוכב עליון״ ופעם אחרת בהרמת כוסית לחיי הבמבה. לו רק היה זה פשוט כל כך, כבר מזמן היינו חותמים הסכם שלום על גב אריזת במבה במילוי קרם חלווה.

גם הקבלת הסכסוך לתהליכים פנימיים שעוברות הדמויות נעשית ברישול. בעונה שמקדישה את עצמה מבחינה תמטית לגבולות, הדמויות בוחנות גבולות פנימיים: מיניים, מגדריים, משפחתיים; וברקע סוגיות מדיניות בוערות משני צדיו של גבול שלא ממש קיים. יכול להיות שמדובר ברישול מכוון. סולוויי נוהגים לגרד את פני השטח. הציפייה ״מטרנספרנט״ להבין, לתווך ולפרש את הסכסוך עתיק היומין הזה היא מוגזמת, אבל נעשה כאן ניסיון אמיתי להתחיל להבין את המצב.

המסע של בני משפחת פפרמן לארץ לא היה לחלוטין מגעיל, אבל הוא היה לגמרי הכרחי. הזהות היהודית של בני המשפחה מהווה את אחד מעמודי התווך של הסדרה, והצורך של הדמויות לחקור את עצמן עובר פעמים רבות דרך פילטר התרבות היהודית. הידיעה שישראל היא הבית שתמיד יחכה בדלת פתוחה מתנפצת מול עיניהם של הפפרמנים, ובמובנים רבים מול יהדות ארצות הברית כולה. בזמנים שיהדות ליברלית היא מונח אוקסימורוני כמעט, ״טרנספרנט״ היא קול חשוב ורלוונטי.

"טרנספרנט", כל פרקי העונה זמינים ב-HOT Xtra VOD וסלקום TV

[interaction id="596b28e27ea93a275889cd0c"]