גם ליוחנן דנינו נמאס מהמלחמה בסמים הקלים

אם יש אמת בקלישאה שלפיה ״שלום עושים עם אויבים״, אז כנראה שיוחנן דנינו, מפכ״ל משטרת ישראל, פתוח למשא ומתן לקראת הפסקת אש, ואולי אפילו הסכם שלום – שני אלו יקרו כבר אחרי הקנדציה שלו. כנראה שגם לשוטר מספר 1 נמאס ממלחמה חסרת תכלית בסמים, שהקורבנות המרכזיים שלה הם אזרחים שמופללים על שטויות, שלא לדבר על הכסף שנשפך במאבק המיותר הזה, כשחרף ההפחדות מספר המעשנים ממשיך לגדול. יש הרבה חוקים שעוברים עליהם, מעטים הם החוקים שזוכים לזלזול כמו חוק פקודת הסמים המסוכנים שכולל בתוכו, ובכן, סמים שאינם מסוכנים; סמים שהסכנה היחידה בהם היא להיתפס בשימוש ובאחזקה שלהם ולהיות מקוטלג כעבריין במקרה הרע, או לאכול המון במבה במקרה הסביר.

גם אם המניעים של דנינו מאחורי ההתבטאויות האחרונות אינם טהורים לחלוטין ומדובר בניסיון להסיט את האש ממוקדים אחרים הנוגעים לפעילותה של המשטרה, אסור לתת למומנטום הזה לחלוף. אמנם עד כה פיו ולבו לא היו שווים – שכן כבר לפני שנתיים הוא אמר ״לא מעניין אותי מי שמגלגל ג'וינט במרפסת״ ובכל זאת מעצרים המשיכו להתבצע ותיקים פליליים המשיכו להיפתח – אבל ייתכן שבשלב הזה הוא באמת מדבר מרחשי לבו. אולי הוא הבין שהגוף שהוא אמון על פיקודו עשה טעויות, ואולי הוא חולם על זה שעוד רגע, כשייצא לפנסיה, יוכל לגלגל ג׳וינט על המרפסת בלי שלובשי מדים יתחקו אחר הריח ויבואו להציק לו.

חלק משמעותי בשיח הציבורי על קנאביס וצריכתו, שנמצא בשיא פריחתו בימים האחרונים, עוסק בתחום הקנאביס הרפואי. מבלי לדחוק אותו לשוליים – מקומו בהחלט מרכזי – צריך להציב לצדו, במעמד שווה, גם את הצריכה למטרות הנאה. אין סיבה שמי שאינו זקוק לצמח כתרופה יסתתר מאחורי האמתלה הזו. אמנם נוח יותר להסוות את הרצונות שלנו בהצעות הגשה קלות לעיכול, אבל הגברת ההילוך במאבק לאי הפללה ולגליזציה חייבת לכלול בתוכה גם את האמת הפשוטה – אנחנו רוצים לצרוך קנאביס כי זה כיף, ולא פחות חשוב – בלתי מזיק, שלא לדבר על הכסף שייחסך כשתופסק האכיפה האינטנסיבית וההכנסות הנאות ממיסוי ושבירת השוק השחור. ישראל אוהבת לנפנף בחיי התרבות והפנאי שלה בקמפיינים שנועדו למשוך תיירים, בעוד מאזרחיה מצופה לשמור על תודעה ספרטנית – כיבוש, יוקר מחיה, פערים חברתיים ושסעים על בסיס אידיאולוגיה וגזענות – עם כל אלה כמעט לא נעים לדבר על התמסטלות למטרות הנאה. כמעט.