למה אנחנו חייבות לחגוג את יום האישה בתיאטרון (ובכל מקום)

קצת סטטיסטיקה אישית: בסוף 1998 עליתי על במה כשחקנית בפעם הראשונה בתיאטרון רפרטוארי (בתיאטרון גשר). באפריל 2019 עליתי עליה בפעם האחרונה (בתיאטרון הקאמרי). ב-20 השנים שבין שני התאריכים האלה השתתפתי בשתיים או שלוש הצגות בשנה בערך. נגיד 50 תפקידים פחות או יותר, קטנים וגדולים, לפעמים כמחליפה. מתוך 50 ההצגות האלה (פחות או יותר, כן? אני לא סטטיסטיקאית מקצועית) רק 5 בוימו על ידי במאיות. נשים. מתוך החמש האלה, 3 היו החלפות ורק השתיים הנותרות היו תפקידים מקוריים שלי, כלומר תהליך חזרות מלא עם במאית. אישה.

שתי הצגות ב-20 שנה.
אני לא יודעת מה יותר דפוק – העובדה שמדובר בשתי הצגות ב-20 שנה, או העובדה שלא ממש שמתי לב לזה בזמן אמת. המחשבה לא חלפה בראש שלי. פשוט לא ראיתי. ואז, יום אחד, כן ראיתי. ויש עניין כזה – כשאת רואה משהו, את פתאום רואה אותו כל הזמן ובכל מקום. ואת מתחילה לשים לב להשלכות של המשהו הזה ולהשלכות של ההשלכות. וזהו. אבוד לך. אי אפשר להפסיק לדעת משהו שאת כבר יודעת, ועכשיו גם אין לך ברירה – את חייבת לעשות משהו בנוגע לזה.

מתוך ההצגה "קוונטה" (צילום: דניאל בוצר)

את המילים האלה כתבתי לפני כמה חודשים, לקראת כנס 50/50 של פורום יוצרות התיאטרון שהתקיים בצוותא (המקום שאני גאה לכנות בית בשנה האחרונה), כנס שהמטרה שלו היתה להציף את חוסר השוויון המגדרי בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי בכלל ובמקצוע הבימוי בפרט. מהנתונים שהצגנו בכנס השתקף מצב עגום – בתיאטראות הרפרטואריים רק עשירית מהבמאים הן במאיות. בחודשים האחרונים אנחנו מתחילות להרגיש תנועות קלות של הלוחות הטקטוניים, אבל זאת רק ההתחלה ואנחנו חייבות וחייבים להמשיך, כי שוויון מגדרי – בבימוי, בכתיבה, בעיצוב, שוויון יצירתי וכלכלי – הוא לא רק חשוב, מוסרי ונכון, הוא גם הדרך הכי קצרה והגיונית שאני יכולה לחשוב עליה להתחדש, לרענן, למצוא צורות חדשות ושפות חדשות שידברו לקהלים שונים וחדשים שהתיאטרון הישראלי כל כך צמא להם.

אורן דיקמן ב"גידול ושמו בועז" (צילום: יחסי ציבור)

ומכיוון שיום האישה נועד לא רק להצביע על אי השוויון ועל הדרך שעלינו עדיין לעבור, אלא גם ובעיקר לחגוג את ההישגים ואת הדרך שכבר עברנו – בינתיים, בצוותא, בפסטיבל תיאטרון קצר שהתקיים בסוף דצמבר (נועה שכטר ואני ניהלנו אומנותית) היה רוב של במאיות ומחזאיות, ובצוותא ב' שגם אותה אני גאה להוביל, מתארחות המון הצגות פרינג' שנוצרו בידי נשות תיאטרון נפלאות, נועזות, פורצות דרך, מצחיקות, מרגשות, מקוריות ואדירות באופן כללי. אז למרות שאת היצירות שלהן אפשר לראות בצוותא כמעט בכל יום בשנה, היום הזה והשבוע הזה הוא הזדמנות להרים להן, לחגוג את היצירה שלהן ולהפיץ את הבשורה.

>> תמר קינן היא במאית, יוצרת ומנהלת אמנותית של צוותא ב'. בין התאריכים 8-13.3 יתקיים בצוותא שבוע "תמיד אישה" ובמרכזו מיטב ההצגות והמופעים שנכתבו, בוימו ומבוצעים ע"י יוצרות ושחקניות, ביניהם "אמאל'ה" בפרמיירה חגיגית, "גידול ושמו בועז", "קוונטה", "רעבה", "מועדון הסטנדאפיסטיות של צוותא". פרטים באתר צוותא