אמן אחד בשבוע: יוסי פיין הוא גאון גרוב בינלאומי שחי בינינו
השבוע יחול יום הולדתו העברי של יוסי פיין, זמן טוב לשמוע ממנו על הילדות שלו בתל אביב האלימה של שנות השבעים ("לא היה מספיק וויד") ולהיערך לפצצת הגרוב שהוא ינחית מחר (שני) במועדון האזור. בואו ותגידו מזל טוב
הוא מסתובב בינינו. אנחנו רואים אותו בפיצוציות, בבתי קפה, ואיפה שלא יהיה שהוא מסתובב. תמיד נחבא אל הכלים. כמו שומר את עצמו לעצמו. מעטים מתארים לעצמם ש'הראסטה' הזה הוא בעצם אחד מגדולי נגני הבס בעולם בימים אלה. הוא ניגן בעברו עם דיויד בואי, לו ריד וענקים אחרים. הוא אחראי לרוב האלבומים של הדג נחש (אם ניסיתם להבין איך גרוב הגיע לירושלים) והוא גם המנהל האומנותי של פסטיבל הג'ז באילת. למרות כל המופנמות הזו, כשאני מציע לו להשתתף במדור הוא פוצח במונולוג שיגרום גם לכם להתאהב בו. שילוב בלתי אפשרי של ליטאי מצד אחד ומרטיניק מצד שני. אוטוריטת גרוב בינלאומית שחיה ונושמת בינינו.
"נולדתי בשנות השישים והילדות שלי עברה עלי בשנות השבעים היפות במרכז תל אביב – אבל ממשּ, מלצ'ט פינת רש"י. השכונה הייתה אוסף של הרבה יהודים מאירופה, ניצולי שואה, חרדים ומסורתיים, בתי כנסת בכל רחוב כמעט. סבתא שלי, שבעצם גידלה אותי בדירתה, הבינה שבבית ספר טשרניחובסקי שבגן מאיר יש מסעדה בה התלמידים אוכלים צהרים וכך התקבלה החלטה לשלח אותי לשם. שמונים אחוז מהתלמידים הגיעו מכרם התימנים, עשר דקות הליכה ועולם אחר לחלוטין בתל אביב של תחילת הסבנטיז. אלימות בתל אביב הייתה אז חלק אינטגרלי מהנוף – לא פעם אפשר היה לראות זוג נפרד ברחוב לאחר הרבה דרמה וצעקות וקהל בכל הגילאים שהיה מתאסף וצופה.
"המורות האירופאיות בכיתות הנמוכות של טשרניחובסקי היו אלימות – פתאום משום מקום צביטותּ, הטחת ידים בשולחן, צעקות וההורים? חלקם היו מחנכים את הילדים ביד חזקה בבית. משעשע ודי מצחיק להיזכר שעד שכבר היה מופע רוק באחד התיאטראות בתל אביב – נניח של רמי פורטיס או גרי אקשטיין – הקהל היה שובר מספר לא מבוטל של כיסאות\ וככה נדדו להן הופעות הרוק ממקום למקום, לזה שעוד לא הבין את גודל ההימור שהוא לוקח. בסך הכל אנשים חמים ונחמדים. העניין הוא בעצם שלא היה מספיק וויד כמו היום – אני בטוח ששמוליק קראוס ז"ל יכול היה להסביר את זה יותר לעומק.
השבוע יחול יום הולדתו העברי של פיין. "לפי היהדות והקבלה, היום שבו מגיעים לעולם הוא היום החשוב בחייו של אדם בכל שנה. מי שיזרע ביום הזה יש מצב שבעתיד גם יקצור לכן יש לתת על כך מחשבה", הוא אומר. "גיטרה התחלתי לנגן כבר בגיל 4 ומהר מאד הופעתי בסלון של בית הורי, בבית הספר, בימי הולדת ובבתים של ילדים אחרים. מאז ומעולם הנגינה איפשרה לי מפגשים בהם הגיל אינו פקטור בכלל. זה גם מחפה על אי ידיעת השפה. בגיל שש עשרה התקדמתי לגיטרה בס והכלי לקח אותי לכל מקום בעולם כמעט. השנים עוברות ואיתן ישנם הרגלים שמתקבעים עם הזמן. הקטע זה לשנות או להתחיל הרגלים חדשים כל כמה שנים. בהתחלה זה מאתגר את רף כאב הראש ומרגש את מערכת העצבים – מה אני פאקינג צריך את זה? – אבל בשורה הסופית זה משתלם ביותר לדעתי.
"ב-2016 חזרתי לגיטרה בלבד ושמתי את הבס בצד וכך עברו להן בסך ארבע שנים. יחד עם המתופף בן אילון הקמתי הרכב שהופיע למעלה ממאה חמישים הופעות ברחבי העולם ובישראל ואז הגיעו הקוביד והסגרים. המציאות החדשה הביאה איתה ביקוש להופעות חצר. לירון מיוחס, הפרקשניסטית מיפו, הציעה לי להופיע אצלה בחצר הופעת יחיד. שבוע לפני ההופעה הוצאתי את הבס מהארון – 'וואו, לא נגעתי בה כמעט 5 שנים', חשבתי לעצמי. אבל הגוף זוכר הכול. הופעה אחת גררה הופעה שנייה וכך הגעתי להמון חצרות בגליל ובנגב ונזכרתי כמה שמוזיקה יכולה לעשות ממש טוב, לשנות מציאות.
"והנה שוב אני מנגן בבתים של אנשים גיטרה ובס. זה כיף אדיר להכיר את הקהל מקרוב. להגיע למקומות שלא ידעתי שקיימים. ללמוד עוד דרכים לתקשר דרך מוזיקה – כמה היא באמת מרפאה את הגוף והנפש, אפילו אם רק לכמה שעות, בתל אביב לא הופעתי הרבה זמן אבל ב-06.12, יום שני ב-21:00, אני מגיע למועדון האזור' לחגוג את התאריך העברי שבו נולדתי. עם הבס והגיטרה. יהיה כיף. תבואו".
>> יוסי פיין במופע יוסולדת, מועדון האזור, שני 6.12 (זה מחר). פרטים וכרטיסים כאן