גאגא, ליידיז: מה עובר לילדים בראש בזמן מופע מחול?

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק. הפעם: "החור", מופע מחול של להקת בת־שבע. כריאוגרפיה: אוהד נהרין.

אימא: "אז איך היה במופע?".

אלונה: "היה יפה ומטריד".

אימא: "למה מטריד?".

אלונה: "הם עשו תנועות קצת מוזרות. הם זזו כמו רובוטים, וזחלו על הרצפה. זה היה קצת מוזר".

אימא: "ולמה יפה?".

אלונה: "כי הם היו רקדנים מדהימים".

אימא: "על מה חשבת תוך כדי? מעניין אותי אם המחשבות שלנו הלכו לאותו מקום".

אלונה: "חשבתי אם אני אספיק להגיע לצופים או לא. על מה את חשבת?".

אימא: "חשבתי על מלחמות. הרגשתי שהרקדנים הם סוג של חיילים באיזה צבא".

במת מופע "החור" של להקת בת שבע (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)

אלונה: "אז אהבת את זה?".

אימא: "מאוד. מה היה החלק שהכי אהבת?".

אלונה: "החלק עם הנפצים. זה היה יפהפה. שני רקדנים, גבר ואישה, רקדו על הבמה, ובאותו זמן זרקו עליהם מלא נפצים מהתקרה שהתנפצו סביבם ומילאו את הבמה".

אימא: "מה חשבת על השימוש בחלל בהופעה הזו?".

אלונה: "הוא היה ממש טוב. הם השתמשו הרבה בחלל. לא רק על הבמה. הם ירדו מהבמה, ועלו עליה, והיו על התקרה, ועל הקירות של האולם".

אימא: "כן, הם כאילו פתחו לך את המוח לכל מיני מקומות שאפשר לרקוד בהם. את יודעת שיותר מהכל אני מקנאה ברקדנים? כשאני יוצאת ממופע כזה, אני ממש מקנאה בהם שהם יודעים לזוז ככה".

אלונה: "גם אני יודעת. בי את לא מקנאה?".

אימא: "את באמת רוקדת מאוד יפה. את לא מרגישה קנאה כשאת מסתכלת עליהם?".

אלונה: "אני כן. כי אני רוצה להיות כמותם כשאני אהיה גדולה".

אימא: "זה נראה לך קל להיות כמותם?".

אלונה: "ממש לא. צריך המון אימונים. כל יום, כל יום מהבוקר עד הלילה".

אימא: "נכון, בשביל לזוז ככה צריך להשקיע כל כך הרבה".

אלונה: "מלא. ראית איך הם הזיעו?".

אימא: "בטירוף".

אלונה: "אבל יצאתי רגועה מההופעה".

אימא: "למה?".

אלונה: "כי זה היה סוער, ואז מרגיע, ואז סוער, ואז שוב מרגיע. ואפילו שהשתעממתי קצת בחלק הראשון כי הם חזרו המון פעמים על אותן תנועות, אחר כך זה היה ממש מעניין".

אימא: "שמתי לב שלא היו הרבה ילדים בקהל. למרות שזה היה בשישי בצהריים, הייתם אולי חמישה ילדים בקהל. למה את חושבת שילדים לא כל כך הולכים להופעות מחול?".

אלונה: "אין לי מושג".

אימא: "את חושבת שזה מתאים לילדים בגילך?".

אלונה: "כן. זה היה ממש מהנה. אני נותנת לזה ציון 5".

אימא: "באמת? אבל אמרת שהשתעממת קצת בהתחלה".

אלונה: "אז מה? זה היה שווה להשתעמם".

אימא: "תסבירי".

אלונה: "אימא, את מציקה לי".

אימא: "אני אימא שלך. זה הייעוד שלי בחיים – להציק לך. לא?".

אלונה: "לא. הייעוד שלך הוא פשוט להיות אימא שלי".

אימא: "פשוט באמת. טוב, אני גם נותנת 5. זה היה מהמם בעיניי, ברמת המושלם. אני מקנאה בכל רקדן ורקדנית שם. אני מעריצה אותם, ואת אוהד נהרין שיצר את היצירה הזו. זה העיף לי את המוח".

אלונה: "והכי חשוב – לא איחרתי לצופים".

אימא: "הכי חשוב".

ציונים

אלונה: 5/5
אימא: 5/5

← "החור": מופע מחול של להקת בת־שבע, חמישי (30.5) 19:00, מרכז סוזן דלל, 185 ש"ח