"יורשים" הפילה עלינו את הפצצה הגדולה ביותר בתולדותיה

*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק השלישי, והפעם הם יותר משמעותיים מבדרך כלל. אז תהיו בטוחים שראיתם את הפרק לפני שאתם ממשיכים לקרוא, כי הספוילרים מתחילים ממש מהשורה הבאה – *

לוגאן רוי איננו.

היה ברור שיום אחד נצטרך לכתוב את המילים האלה, באחד מהריקאפים של העונה האחרונה של "יורשים". אחרי שבריאן קוקס, השחקן שגילם אותו במשך שלוש וחצי עונות, אמר בראיון לוראייטי רק לפני מספר שבועות שהוא לא הרגיש "שום דבר" כשהוא שיחק את הסצינה האחרונה שלו בתור לוגאן. "שום דבר! זו הייתה הסצינה האחרונה, פיניטו. לוגאן בהחלט מקבל את מה שהוא צריך. הוא זוכה לשלווה", ומלבד לכתוב על הקיר "לוגאן מת בעונה 4", המילים האלו אמרו הכל. גם ג'סי ארמסטרונג, היוצר של הסדרה, התראיין ואמר שהיות ולסדרה קוראים "יורשים", אז מתישהו בסדרה תצטרך להיות גם ירושה. והמעריצים האובססיביים של הסדרה כבר יודעים לספר שארמסטרונג תכנן להרוג את לוגאן עוד בעונה הראשונה, ולהקדיש את העונות הבאות למאבק הירושה האמיתי אליו ניכנס עכשיו, וכל מי שצפה בה יודע לספר שהיא מתחילה ממפגש קרוב של לוגאן עם המוות – אירוע מוחי שהוא חוטף בזמן טיסה במסוק, ושמאז הסדרה לא בדיוק חסה עליו מבחינה רפואית.

ובכל זאת, לוגאן רוי איננו. כמו עוד הרבה רגעים דרמטיים בסדרה הזאת, הרגע הזה – התפנית העלילתית הגדולה והמתבקשת מכולם, הטוויסט שאיננו טוויסט – קורה לא רק מחוץ למצלמות של הסדרה, אלא גם מחוץ למצלמות האבטחה האינסופיות בהן לוגאן גידר את עצמו במשך רוב חייו (אותן מצלמות בהן הוא לכאורה "יושב וצופה מדי ערב עם כוס ויסקי", אם להאמין לדבריו של טום לגרג בפרק הראשון העונה, אבל אני לא ממש מאמין לדבריו). בסך הכל, לוגאן זוכה למוות מהיר, למוות של מלכים אמריקאים: התקף לב בשירותים של המטוס הפרטי שלו, בדרך לשוודיה, לסגור את האקזיט האחרון של חייו. זה בלתי צפוי לחלוטין, ויחד עם זאת, בדיוק כמו מוות אמיתי של אדם קרוב – ברגע שהוא מתרחש, הוא ממלא את כל החללים וסימני השאלה שהוא הותיר בתחושה אדירה של הבלתי נמנע. אולי העדות האמיתית לגדולה של ג'סי ארמסטרונג ושותפיו בחדר הכתיבה היא איך היכולת שלהם להפוך מוות, הדבר הודאי היחיד בעולם, למשהו כל כך מפתיע גם כשמדובר באדם זקן וחולה.

כל רעידת האדמה הזאת הוסוותה באופן מושלם בפרק שקוראים לו בכלל "החתונה של קונור". ואכן, ברבע השעה הראשונה נראה שמונחים על השולחן כלי משחק שונים לגמרי: לוגאן מפעיל את מנוף הלחץ שלו על רומן בשביל שזה יפטר את ג'רי. ווילה נראית מתנדנדת ביחס לחתונה שלה עם קונור. אנחנו נחשפים לעוד פרק קטן בהיסטוריה הטראומטית של קונור. לוגאן, טום ושות' ממריאים לשוודיה להיפגש עם מאטסון בשביל דיונים אחרונים על הרכישה המתוכננת של וייסטאר-רויקו, גם במחיר של לפספס את החתונה של קונור. הפרק כאילו מתחיל להתניע את המנועים שלו אל עבר התרחשויות רגילות לפרק של "יורשים", עד כמה שיש דבר כזה. ואז, הטלפון של רומן מצלצל (הטלפון של שיב מצלצל כמה פעמים סצינה קודם לכן, אבל בגלל שאין לה כוח או חשק לדבר עם טום, שמתקשר אליה מהמטוס, היא לא עונה), וטום מבשר "זה אבא שלך, הוא מאוד חולה" והפרק משנה קצב לחלוטין.

שתי בחירות אמנותיות אדירות נעשו כאן: הראשונה, עליה מדובר כבר רבות, היא העובדה שמכאן אנחנו מבלים בערך חצי שעה של הפרק בזמן אמת – הסצינה הארוכה-ארוכה בה רומן וקנדל, ולאחר מכן שיב וזמן יותר מדי רב לאחר מכן גם קונור מגלים על כך שאבא שלהם התמוטט ומת צולמה בטייק אחד ארוך (אבל לא בוואן שוט – יש גם עריכה צולבת רגילה של דיאלוגים, גם חיתוכים רבים למתרחש במטוס. "יורשים" מרוויחה כאן את האינטנסיביות מבלי הויתורים הויזואליים שהיו נדרשים אם היה כאן וואן טייק אמיתי). השניה היא לא להראות את לוגאן כמעט באף בשלב, רק בשני שוטים קצרים ומטושטשים בהם אנחנו רואים בעיקר את החזה החשוף שלו בזמן שאחת הדיילות מנסה לשווא להנשים את המת.

הראשונה מושכת את רוב תשומת הלב, אבל השניה היא המעניינת יותר. היא כופה עלינו את אותן מגבלות מידע שחלות על הילדים – כמוהם, אנחנו יודעים שהוא התמוטט, אנחנו יודעים שזה נראה לא טוב, אנחנו יודעים שמנסים להנשים אותו, אבל מה כל זה אומר? כמוהם, ראינו את לוגאן מרמה את המוות לפני שלוש וחצי עונות. אבל להבדיל מהם, מהר מאוד – אולי מיד – אנחנו מבינים שהפעם, זה זה. אנחנו יודעים שסבב הפרידות הטלפוני שלהם, היפהפה, הטראגי והפאתטי הוא בסך הכל בדיחה אחת מרה אחרונה. שבזמן שרומן אומר "אתה תצא מזה, כי אתה מפלצת. היית אבא טוב", בזמן שקנדל אומר "אני אוהב אותך. אני לא יכול לסלוח לך, אבל אני אוהב אותך", בזמן ששיב מתמוטטת ובוכה, בזמן שקונור מפספס את האירוע כי האחים, כרגיל, פשוט שוכחים לקרוא לו – טום מחזיק את הטלפון בסמוך לאוזן של גופה. המטאפורה של "יורשים" מעולם לא הייתה ברורה יותר: פעמים כל כך רבות בעבר, עוד הרבה לפני שהסדרה התחילה, הם ניסו לדבר אל אבא שלהם והוא לא שמע, וכעת נקבל בפעם האחרונה בהחלט רגע שהוא כל כולו זה. ההתעלמות הגדולה האחרונה.

שאר אירועי הפרק משיבים אותנו אל הפרק השני בסדרה, "Shit Show at the Fuck Factory", בו לוגאן התמוטט עם אירוע מוחי והחברה נכנסה מיד לסחרור מסוכן. גם שם הילדים נאלצו להתמודד מיד לא רק עם הרגשות המורכבים שלהם כלפי לוגאן, אלא גם עם הפער בין האבל  הפרטי שלהם והצורך לתפקד מקצועית לאור העובדה שהמוות של לוגאן רוי הוא אירוע תקשורתי וציבורי. המניה של וייסטאר-רויקו נופלת בענק (מה שבטח הולך להקשות בקרוב על העסקה המתוכננת עם מאטסון). ועבור הסדרה עצמה, זה מעניין לא פחות איך אנסמבל השחקנים האדיר הזה יתפקד בלי הנוכחות האדירה של בריאן קוקס מאשר לראות איך האחים רוי ושות' יתנהלו בלי הנוכחות של לוגאן רוי. לא שלמישהו בשלב הזה יכול להיות ספק שמדובר באחד מהרכבי השחקנים המדהימים ביותר שראינו בטלוויזיה, אבל עדיין מעניין מאוד לראות אותם מתנהלים בשבעת הפרקים הבאים מבלי הנוכחות שהם התרגלו כל הזמן להגיב אליה.

ואולי הדבר המעניין ביותר כאן הוא הבחירה להסתיר את האירוע הענקי הזה דווקא בפרק השלישי. לרוב, הנקודה בעונת טלוויזיה בה העלילה כבר התניעה ומתחילה לצעוד אל המפנה המסורתי בנקודת האמצע של העונה (כך, העונה הראשונה למשל התחילה עם השבץ של לוגאן ונקודת המפנה שלה הייתה בהצבעת האי-אמון הכושלת נגדו בפרק החמישי) הוא שבפרק הבא, בעצם, מבחינה דרמטית, כמו תתחיל עונה חדשה, עונה 4.5 של "יורשים". אבל זה גם מעניק פתאום קונטקסט חדש לחלוטין – הבנה שמתחילה לנחות עליך עוד במהלך הפרק – לאירועי הפרקים הקודמים. הפעם האחרונה שלוגאן וכל הילדים שלו כולם היו באותו חדר הייתה בחדר פרטי של מועדון קריוקי. הדבר האחרון שהוא אי פעם אמר להם היה "אני אוהב אתכם, אבל אתם לא אנשים רציניים". אפילו הניסיון המשונה של לוגאן לנהל עם קולין, שומר הראש שלו, שיחה על החיים אחרי המוות – כל אלו נצבעים עכשיו בצבע אחר לגמרי, של סופיות בלתי מעורערת.

ועוד כמה אבחנות:

איזו אבולוציה מדהימה עברה הבדיחה החוזרת של "כולם תמיד שוכחים את קונור": מפאנץ' חוזר בעונות המוקדמות, לרגע נדיר של זעם ("אני הבכור!") של קונור עצמו בסוף העונה הקודמת, לאכזבה ומלנכוליה בשני הפרקים הקודמים (לוגאן עלול להבריז מהחתונה בשביל לעשות עסקים עם מאטסון) ועד להבנה של שלושת האחים שהם שכחו לעדכן את קונור במתרחש – שהייתה יכולה להיות מצחיקה גם כן אם היא לא הייתה מרסקת את הלב.

בשלב הזה, זה פחות או יותר קונצנזוס בקהילת המעריצים של "יורשים" שמערכת היחסים של קונור עם ווילה היא הבריאה ביותר בסדרה. זה נכון. גם זה שקונור שילם לווילה על יחסי מין זה נכון. ועדיין זו כנראה מערכת היחסים הבריאה ביותר בסדרה.

מה יש בתיקיה שטום מבקש מגרג למחוק מהמחשב שלו מיד עם מותו של לוגאן? מה שבטוח, לשמור מסמכים סודיים בתיקיה שנקראת "לוגיסטיקה" זו הסוואה רק קצת יותר טובה מלשמור אותם במעטפת נייר שכתוב עליה "סודי" – משהו שטום לעג עליו לגרג בעונה השניה.

אבל מי לא מסכים עם זה? קירן קאלקין (רומן), שאמר בראיון שלדעתו קונור הוא הדמות הכי מרושעת בסדרה, בגלל האופן בו הוא משתמש בכסף בשביל לשלוט בווילה. אבל עם כל הכבוד, רומולוס, אתה בדעת מיעוט פה.

קנדל מאשים את פרנק בכך שהוא כבר מתעסק עם ההצהרה לתקשורת זמן כל כך קצר אחרי שלוגאן מת. פרנק, בתגובה: "הוא שוכב 3 מטר ממני והכרתי אותו 40 שנה". כל כך התרגלנו לראות את "יורשים" דרך הפריזמה של הדרמה המשפחתית שאנחנו שוכחים שללוגאן היו מערכות יחסים ארוכות, מורכבות ורבות שנים גם עם פרנק, ג'רי, קרל ושות'. נכון, הוא תמיד היה מוכן לזרוק אותם בשניה האחרונה, אבל ראינו שהוא יכול לזרוק גם את הילדים שלו באותה קלות. מערכות היחסים האלו הן אולי שניוניות בחשיבותן, אבל עדיין יש בהן עומק שאנחנו פשוט לא נחשפים אליו.

>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונה הראשונה, השניהוהשלישית מסוכמות עבורכם ממש כאן
>> לסיכומי הפרקים הקודמים בסדרה

"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי