עצבות של קיץ: תום גפן עוזב את המטאל ומשיק אי.פי בכורה

מהאזנה לשירים שמרכיבים את "Through Fire", אי.פי הבכורה החדש של הזמר־יוצר תום גפן, קשה לנחש שמדובר במי שהיה עד לא מזמן סולן של להקת מטאל. מה גם שגפן, ווקאליסט מוכשר שלמד שנים פיתוח קול, בכלל תכנן להיות כדורגלן מקצועי כמו אביו ואחיו. רגע לפני שהוא משיק את האי.פי בהופעה בתיאטרון תמונע (בתנאי שהנגנים שלו יחזרו בזמן מהמילואים), נפגשתי עם האיש המזוקן והמקועקע כדי להבין קצת יותר לעומק את סיפורו הפתלתל.

"הייתי כדורגלן, זה היה הייעוד שלי", מספר גפן, שגדל למשפחת ספורטאים שכולה בקיבוץ דורות שבעוטף עזה. לדבריו, למי שגדל בקיבוץ יש שתי אופציות – ללכת בדרכו של הקיבוץ, להתגייס לקרבי ולחזור אחר כך להקים משפחה, או למרוד בהכל לחלוטין. גפן בחר במרד. "בצבא שאלו אותי אם ראיתי פסיכולוגים בחיי. אמרתי שבטח. שאלו אותי על סמים ואלכוהול. עניתי שברור, אני קיבוצניק. כנראה שזה לא תמיד רעיון טוב לומר את האמת". גפן, שלא ממש התבאס מהבחירה של צה"ל לא לגייסו, הבין שגם להיות כדורגלן משמעו ללכת בתלם המשפחתי. "אבא שלי שיחק בשדרות, היה הכוכב, העלה את הקבוצה לליגה הארצית ואז נפצע ולא חזר לשחק. אחי שיחק בהפועל אילת, היה שחקן מצוין, נפצע ולא חזר לשחק. מוטיב חוזר. אני שיחקתי בהפועל שער הנגב, נבחנתי להפועל תל אביב וזומנתי לנבחרת הנערים של ישראל, אבל בדיוק אז התחלתי לשאול שאלות ובסוף החלטתי לפרוש. לפחות לא נפצעתי".

שבירת הכיוון מהכדורגל הייתה חדה – גפן עבר לתל אביב ופנה ללמוד פיתוח קול. לא ברור לו לגמרי מדוע בחר דווקא בכיוון הזה במקום ללכת ללמוד גיטרה או פסנתר, אבל כשהוא חושב על זה, תוך כדי הראיון, הוא משער: "זה בטח היה כי התחלתי לשיר מטאל, מה שלא הצריך ממני לדעת לנגן". במשך כמה שנים גפן היה פעיל בלהקת Reign of the Architect, שהוציאה בשנה שעברה אלבום בכורה והופיעה באולמות גדולים בארץ ובחו"ל.

על אף העוצמות הווקאליות שעדיין בולטות בהם, השירים החדשים של גפן רחוקים שנות אור ממטאל. הסגנון הנוכחי שלו דרמטי מאוד ונוטה לנסוק לגבהים, מה שמעלה לעתים אסוציאציות לזמרים כמו רופוס וויינרייט ואנתוני הגרטי, אך הזמר שהכי השפיע על גפן לדבריו הוא ג'ף באקלי.

בנוגע להחלטה לעזוב את להקתו, שזכתה לביקורות מחמיאות בסצנת המטאל, גפן מספר: "רציתי לעשות סוויץ', לעזוב את המטאל, לעזוב את לימודי פיתוח הקול ולחפש כיוון אחר". הוא מוסיף שהשירה שלו בלהקה הפכה להיות משהו מאוד טכני עבורו ושבניגוד להתחלה, כבר לא הצליחה לרגש אותו. "פתאום הרגשתי שאני ספורטאי קולי ולא מוזיקאי. ואם זה כך – אז בשביל מה?".

אחרי הופעות בחו"ל ובמועדונים לא קטנים בארץ כמו האנגר 11, פתאום לחתוך ולהתחיל מההתחלה? זו החלטה קשה, לא?

"התלבטתי במשך חצי שנה, נאבקתי עם התחושות האלו עד ההופעה ברדינג. ניגנו באיזה ערב על אותה במה עם להקות שהערצתי בשנות נעוריי. ועם זאת לא הרגשתי כלום, פשוט ריק לגמרי. אחרי אותה הופעה הלכתי לחבר שלי, גיטריסט הלהקה יובל קריימר, ואמרתי לו שאני מצטער אבל אני פשוט לא יכול יותר". קריימר לקח את החלטתו די קשה. השינוי לא היה קל גם עבור גפן. הוא לא ממש התנסה קודם לכן בכתיבת שירים, וכאמור גם לא ממש ידע לנגן. למרות הכל, הוא החליט לנסות. "למזלי, התחלתי לכתוב וזה זרם החוצה. אבל חלק גדול מהשירים היו גרועים. זו תחושה נוראית לכתוב שיר ולהגיד לעצמך 'בואנה, זה חרא'. מצד שני, נוצר אצלי חיבור גדול לחלק מהשירים".

כמי שגדל בעוטף עזה, סמלי שאי.פי הבכורה של גפן יוצא בימי מלחמה. ליצירה שלו המצב הביטחוני טרם חלחל, והוא מספר שגם לחיי היומיום בילדותו לא ממש. "זה אולי מפתיע ביחס למיקום שלו, אבל הקיבוץ שגדלתי לא ספג טילים. הוא נמצא במין עין סערה של שדות, אין סיבה לירות לאזור. המשפחה עדיין גרה שם. הדעה שלי על העניין היא בעיקר שמדובר בטרגדיה, לכל הנוגעים בדבר. והעובדה שהרוב – גם בצד שלנו וגם בצד שלהם – היה מוכן לחיות זה לצד זה אם הייתה אפשרות פשוטה לכך, הופכת את זה ליותר טרגי. חוסר המשמעות של הקול שלך הוא מקומם כמעט. בינתיים, המצב לא זלג לשירים שלי בעיקר כי עוד אין לי את הכלים לכתוב בצורה נחרצת על מצב קולקטיבי".

מה אתה חושב על האמנים ששרים או מדברים על פוליטיקה ועל העליהום שהם זוכים לו?

"אמנים חייבים לזכור שהמילים שלהם מאוד, מאוד חזקות. ההשפעה שלהן גדולה ורחבה ולכן יש סיכון מסוים בעמידה מאחורי הדעה שלך. אני שמח שיש אמנים שהולכים עד הסוף עם הדעה והאמונה שלהם, וברגע שזה פוגש אי הסכמה אלימה, מילולית או פיזית, אני מתקומם ומזועזע".

אחרי שעזב את להקתו והתחיל לעבוד על חומרים משלו, גפן הופיע כמה פעמים עם חבר שליווה אותו בגיטרה חשמלית, אבל זה לא החזיק מעמד. גם ההרכב אקוסטי שניסה לגבש לא הרגיש כמו הדבר הנכון, וכך גפן החליט שהגיע הזמן לעבוד עם מפיק מוזיקלי. מי שנבחר למשימה הוא בן ספקטור, שעבד בעבר עם צביקה פורס ועם אשתו, דניאלה ספקטור. "שלחתי לו הודעה מאוד רשמית ומנומקת בפייסבוק, והוא ענה לי באופן הכי לא רשמי שאפשר", נזכר גפן. "הוא הציע שניפגש ונראה לאן אפשר לקחת את זה". על שירי האי.פי גפן מספר שהם כולם רטרוספקציה על אהבות שהיו ואינן. "אני לא יכול לכתוב מתוך הסיטואציה, בטח שלא עם לב שבור, אלא רק בדיעבד, אחרי שאני מצליח לעבד את הנתונים".

השיר הראשון שספקטור וגפן עבדו עליו יצא בסופו של דבר כסינגל הראשון מהאי.פי, "They Will Hold You Now". אף שמדובר בשיר שבמקור מורכב משני אקורדים, העיבוד שלו עשיר מאוד וכולל פסנתר, תופים, גיטרות, נגיעות של אלקטרוניקה קלה ומינימליסטית ואת קולה הנהדר של הזמרת עמית אשכנזי, שמשתתפת בעוד שניים משירי האי.פי. "לא הבנתי את החשיבות של מפיק מוזיקלי עד שעבדתי עם בן", הוא אומר. אולם אף שגפן מאוד מרוצה מהעבודה עם ספקטור, הוא אומר שישמח להתנסות ולחקור כיוונים שונים עם מפיקים נוספים.

למרות החזות הקשוחה והעבר בסצנת המטאל, גפן מפתיע ומספר שהוא מעריץ גם את אדל ואת לנה דל ריי. "אני לא יודע איך אגיב אם ההופעה של לנה בישראל תבוטל", הוא אומר בחרדה. אולי קצת בהשפעה לא מודעת מ"Summertime Sadness" של דל ריי, גפן קרא לשירו "Hotel Room Sadness". שם השיר מזכיר קצת גם את קלישאת הרוקר המלנכולי שכותב מתוך חדרי מלון, אך גפן לא כתב אותו מבית מלון ובכלל לא חשב על הקלישאה.

"השיר נכתב על תחושת הזמניות שלך בדירה שאתה יודע שהיא לא הבית שלך, שמישהו יבוא לגור בה אחריך. זה קצת כמו חדר במלון שאתה מנהל איתו מעין רומן קיץ". נשמע שתחת הפקה נכונה גפן אכן יכול להתפתח למוזיקאי מעניין. העבודה של ספקטור עושה פלאים עם קולו ויהיה מעניין לראות אם השפעות המטאל מילדותו, האינדי העכשווי ואהבתו לפופ נשי יצליחו להבשיל בעבודותיו הבאות למשהו חדש ומרענן, אבל כבר עכשיו מדובר ביוצר חדש ומסקרן ששווה האזנה.

השקת "Through Fire", תיאטרון תמונע, רביעי (27.8) 21:30