"המשמעות של חיי הלילה והכושר זהים – אהבה לאנשים"

יניב כתר ("גונדה"), רווק, 36, יזם, מדריך תריאטלון, שחייה, ריצה ואופניים וגם איש חיי לילה. מצד אחד כושר ובריאות ומצד שני אלכוהול, סיגריות ומוזיקה. איך משלבים?

4 במאי 2017

 

שם: יניב כתר, "גונדה"

סטטוס: רווק

גיל: 36

תעסוקה: יזם, מדריך טריאתלון, שחייה, ריצה ואופניים, איש חיי לילה

מאיפה אתה במקור ומתי הגעת לתל אביב? 
"במקור אני מחולון. אחרי שנת שירות בנוער העובד והלומד הסתובבתי בין קיבוצים ולאחר תקופה שבה עסקתי כרכז חברתי ומורה בבית ספר, שובצתי ביפו. את הדירה שכרתי בתל אביב".

ספר על הדירה הראשונה שלך. 
"זאת הייתה דירת שותפים ברחוב תרס"ט. היה לי חדר גדול עם מרפסת שמשקיפה להבימה. ערב-ערב הייתי יוצא עם הגיטרה למרפסת ומנגן לעצמי שיר שכתבתי: 'ברחוב תרס"ט חמש, אני יושב ומתרגש'. לאחר חודשיים גיליתי שאני גר בכלל בתרס"ט 7".

איך הגעת לחיי הלילה?
"כשעברתי ליפו הבנתי שאם אני רוצה להמשיך לעשן את הנובלס שלי ולאכול חצי מנה פלאפל כדאי שאמצא עוד עבודה, חוץ מבתנועה. נכנסתי לקפה השכונתי ושאלתי אם צריך עובדים. נענתי ב'אנחנו צריכים שוטפי כלים ואין לנו מדיח' וכך התחלתי. התקדמתי להיות בריסטה, ומשם המשכתי למייקס פלייס. התחנה הבאה הייתה ב-2006, אז נפתח מקום חדש על הדולפינריום, לימים הקלרה, ושם הפכו אותי למנהל בר. לאחר שבועיים פיטרו אותי מחוסר ניסיון אבל השאירו אותי כברמן. חמוש בפנקס כיס מהצבא התחקתי אחרי מנהל הבר ולמדתי ממנו הכל, וב-2010 כבר פתחתי עם שותפים את העסק הראשון שלי, 'הצינה'".

אתה גם מאמן כושר מוכר בעיר. איך זה משתלב עם העבודה בלילה?
"הפרדוקס מתחיל כשניגשים לביטוי הרדוד של שני העיסוקים. מצד אחד כושר ובריאות ומצד שני אלכוהול, סיגריות ומוזיקה. אצלי אין פרדוקס כי המשמעות של השניים זהה עבורי – אהבה לאנשים. חיי הלילה מחברים אנשים וכך גם הכושר. אני מאמן קבוצות ומאוד אוהב את זה, מארח קבוצות בברים שלי וגם את זה מאוד אוהב. אני אוהב לשתות, לעשן לפעמים, לנגן וגם מאוד אוהב לרוץ, עם אנשים או לבד, בעיר או בטבע. כשנאי יוצא ומשוחח עם מישהו אני מרגיש חי, מועיל ושווה. כנ"ל כשאני רץ. אז איפה הפרדוקס? הבריאות? כוסאומו הבריאות".

מה החוויה הכי תל אביבית שקרתה לך? 
"הייתה דמות אחת שהשפיעה עליי בנעוריי וזה היה הקומונר שלי מהנוער העובד והלומד, נעם רשף. כשהוא עזב הייתי בכיתה ח' ולא הפסקתי להעריץ אותו. לא היו פלאפונים או פייסבוק אז לא היינו בקשר. בגללו החלטתי לצאת לשנת שירות. יום אחד לאחר עשור אני רואה את נעם יושב לי על הבר בקלרה. עזבתי הכל, ישבתי איתו ותוך חודש הוא אפילו התחיל לברמן איתי. היום הוא החבר הכי טוב שלי".

[interaction id="590af6b732e5cd871b29f97c"]