יניב סויסה הגשים חלום בזכות הקורונה, אבל מפחד מאבטלה

ימי מגיפת הקורונה אינם פשוטים, גם עבור אנשים מתחום הטלוויזיה והתיאטרון. פתאום, עם מעט מאוד הכנה מוקדמת, מדינה שלמה קפאה. אני קיבלתי הודעה שלא יתקיימו 27 הצגות שהיו מתוכננות למרץ ואפריל, ובנוסף הוקפאו הפקת "שב"ס" והחזרות לסדרה חדשה של קשת על אתי אלון, אותה תגלם חן אמסלם ואני את אחיה, עופר מקסימוב.

יש בי חששות. אני פוחד שהפרויקטים יידחו עוד ועוד, ואולי אפילו יתבטלו. אין בליבי כעס, רק הבנה קטנה שבני האדם מותחים את הגבולות של הטבע והטבע נלחם בחזרה. אני בטוח שהכל ייגמר בסוף ובטוב ושימי הקורונה יהיו זיכרון הזוי שיסמל תקופה של הבנה ושינוי. מעז יוצא מתוק.

יניב סויסה ב"קופה ראשית"

אין בליבי כעס, רק הבנה קטנה שבני האדם מותחים את הגבולות של הטבע והטבע נלחם בחזרה

כרגע סדר היום שלי הוא מאוד רגוע, רגיל ומשעמם. אחד הפלוסים הוא שאני משלים את כיתה ה' כשאני עוזר לבן שלי נועם בשיעורים. אני מנסה גם לעזור לאביטל, שהיא בכיתה ח', אבל החומר שם מסובך לי. יש המון זמן איכות להשלים עם הילדים. המון. יותר מדי. באף תקופה ההורים של פעם לא היו עם הילדים כמו שאנחנו היום.

היתרון הגדול בתקופה הזאת הוא שהיא נתנה לי זמן להגשים חלום – בערבים אני לומד לנגן על גיטרה בס. כבר התקדמתי משמעותית. אני מקווה שלא אתקדם יותר מדי, כי גם בזה אין פרנסה עכשיו.

זאת גם תקופה שבה כל הזמן חושבים על חומרים חדשים ומנסים כמה שאפשר לנצל את המצב לטובה. אני משתתף בסדרת רשת בשם "הסלון של הטילון", מעין פרודיה המתכתבת עם תוכנית האירוח "בסלון עם האווירון" ששודרה בעבר בערוץ אגו. אני גם מצלם עוד פרקים לסדרת מערכונים עם טוּלי, בתי הבכורה. אנחנו מבצעים ליפסינק לשירים ישראלים קלאסיים.

אולי ייצא משהו טוב מהקורונה. העולם מתאפס. כולם מתחילים מאפס ומתחילים להעריך את הדברים שנראו להם פשוטים ושגרתיים. המרדף היום יומי נעצר והכל קפא, יש זמן לחשבונות נפש.

יש גם המון זמן לדברים אחרים, ומכאן אני רוצה לאחל המון הצלחה בעוד 9 חודשים לכל מחלקות היולדות בבתי החולים בארץ.