יש לך "קול מי מייבי"?

ישנן שתי אסכולות לבחירת המוזיקה למסיבה ביתית: הדיקטטורית והדמוקרטית. הגישה הדיקטטורית שמה את מלוא מבטחה המוזיקלי בזוג ידיים אמונות, ובו בלבד. במקרה כזה, אמור המתכנן המוזיקלי של הערב להיות ערוך לכל תרחיש ולהיענות לו בזמן, בהתאם לתמה של המסיבה ולאופי המוזמנים. יש לזכור שהאחראי על המוזיקה אינו די.ג'יי במשרה מלאה; הוא לא אמור להרשים את הקהל עם חפירות במדפי תקליטים מאובקים או להפתיע עם קטעי מינימל טכנו גנוזים, אלא פשוט לעשות שמח.

האופציה הטובה ביותר לביצוע המשימה הזו היא הכנה מוקדמת של רשימות השמעה ארוכות ומגוונות על האייטיונז, וחלוקה שלהן לפי קצב התקדמות הערב. אפשרות נוספת היא ללקט מיקסים מדי.ג'ייז מוכחים ולשבץ אותם לאורך הערב לפי התאמה סגנונית. מיקסים מוצלחים אפשר למצוא במתחם הפודקאסטים באייטיונז שלכם. כל מה שעליכם לעשות הוא לחפש על פי ז'אנר ולבדוק מה מתאים עבורכם. אפשרות נוספת היא להתביית על תחנות רדיו מקוונות שאתם סומכים עליהן ולדלות מהן את התוכן הרצוי.

הגישה הדמוקרטית היא אמנם מסורבלת, חובבנית יותר ומועדת לפורענות – אבל היא מהנה הרבה יותר ומערבת את כל מוזמני המסיבה באופי המוזיקלי שלה. על פי האסכולה הזו מניחים באחת מפינות החלל מחשב אישי שבתוכו פתוחים שני חלונות על יוטיוב, כך שכל חלון מתפקד כערוץ השמעה נפרד. כך כל אחד מהאורחים מוזמן בתורו לבחור את המוזיקה שנראית לו ראויה לאותו רגע, וכולם משתתפים בקביעת הטון של המסיבה. זה אומר שאם אתם מעוניינים במסיבה מוצלחת תיאלצו להזמין רק חברים שאתם סומכים על טעמם המוזיקלי, אבל מצד שני – האם לא ככה כל התל אביבים בוחרים את החברים שלהם?

צריכים פסקול מיינסטרים? 4 שעות של להיטי פופ ודאנס מהשנים האחרונות:

עייפתם מליידי גאגא? המיקס המושלם של טוד טרייה תמיד מרים את האווירה: