"יש עוד מישהו בחדר": האם תצליחו לפתור תעלומת רצח בחושך מוחלט?

בתוך המרחב המזמין של מרכז "נע לגעת" בנמל יפו יש שני חללים סגורים. האחד הוא אולם תיאטרון שמציע חוויה תרבותית הפונה לחושי הראיה והשמיעה, והשני הוא מסעדת בלקאאוט המציעה חוויה קולינרית הפונה לחושי הטעם והמישוש. במסעדה אוכלים בחשיכה מוחלטת. המלצרים הם עיוורים או לקויי ראייה, כשם שהשחקנים בתיאטרון הם חרשים או עיוורים או גם וגם. האבחנה בין החוויות המוצעות בחללים השונים נשמרה, עד שבאו אור מצא ואלכסה לרנר והציעו לשלב אותן.

מרכז נא לגעת. צילום: יונתן מיטל

"יש מישהו בחדר" מוגדר כ"מותחן אודיו" בהשתתפות שחקנים מוכרים, והוא מועלה במרחב החשוך של המסעדה. בניגוד למקובל בתיאטרון, הוא אינו מתרחש מול אוזנינו בזמן אמת, אלא הוקלט מראש והקהל מאזין לו דרך אוזניות, כמו תסכית רדיו משוכלל. אבל החוויה מתחילה עוד לפני שמישהו לוחץ על כפתור ה-play, והיא בעצם העיקר:

בחוץ קיבלנו אוזניות והסברים על האוזניות, ואז התבקשנו לשים יד על הכתף של האדם שעומד לפנינו, והובלנו בשורה אל תוך העלטה. הסדרנים הושיבו אותנו על כסאות והורו לנו להושיט יד קדימה ולמצוא את השולחן (המקובע לרצפה) ועליו צלחת קטנה עם קוביות גבינה, זיתים ובוטנים, וקצת אחריה כוסית מימוזה גבוהה. בתוך האפלה נדמה היה שאפשר להבחין בנקודות אור בודדות ולא מקובעות במקומן, אבל פרט לכך לא ראיתי כלום. משום שהיו עוד אנשים מאחורינו, ישבנו בחושך וחיכינו די הרבה זמן, טעמנו את הכיבוד והקשבנו לאנשים סביבנו, שחוו כמותנו את ההתוודעות לחושך.

בשלב מסוים קול נעלם אמר לנו להרכיב את האוזניות כי מתחילים, אבל עדיין יכולנו לשמוע אנשים ממשיכים להיכנס ולצחקק בחושך. זו היתה תחילתו של התסכית, שבו חמישה אנשים מתכנסים במרחב כמו זה שבו שהיינו, ומגיבים לחושך כמונו. כל החמישה הם אנשי קריירה בעלי מוניטין – הייטקיסט שעשה אקזיט והתעשר, חוקרת מוח ערביה, קצין משטרה בכיר, אמנית בינלאומית זוכת פרס ישראל שעובדת עם גולגולות כחומם גלם, וכוכב בידור שנפל מהאולימפוס ועוצב בדמותו של דודו טופז.

אמאל'ה, יש עוד מישהו בחדר, מופע אודיו במרכז נא לגעת. עיצוב: אפרת חן

מתברר שהחמישה קיבלו הזמנות אישיות (אחר כך מצאנו אותן מוצגות לראווה מחוץ לאולם), ואחרי שיחות היכרות משועשעות הם ואנחנו מתחילים להבין שהמיליונר המסתורי שהזמין אותם יודע שכולם חמקו מעונש על פשעים שביצעו, והוא רוצה להעניש אותם. כשבזה אחר זה הם מתחילים למות מיתות שונות, מתחדדת השאלה מי מהנוכחים הוא הרוצח שלקח על עצמו את תפקיד המעניש.

התבנית הסיפורית נשאלה מספרה המפורסם של אגתה כריסטי שיצא לאור בבריטניה ב-1939 (וב-1953 בישראל) תחת השם הבעייתי "עשרה כושים קטנים", אבל בארה"ב זכה לשם התקין "ולא נותר אף אחד". הספר זכה לשלל עיבודים קולנועיים, טלוויזיוניים, רדיופוניים ובימתיים, וגם שימש השראה ללא מעט חיקויים (רק לאחרונה, "התפריט" ו"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" לקחו ממנו נתחים עסיסיים).

הנוסח הישראלי מצמצם את מספר האורחים לחצי ומעניק להם ביוגרפיות מקומיות, חלקן משכנעות יותר מאחרות. רגע צורם מגיע קרוב להתחלה, כשהאמנית המפורסמת ממהרת לחשוד בחוקרת המוח הערבייה ומכנה אותה "מחבלת". אפילו אם אנחנו מניחים שבחושך אנשים נוטים להיכנס לפאניקה, התקשיתי להאמין שהאמנית תבחר דווקא במלה הזו. גם הפלאשבקים שמספקים רקע לאירועים שבחדר החשוך פוגמים בזרימה הדרמתית של המותחן.

אבל גם אם העלילה הנפרשת לאוזנינו פחות מדויקת מזו שסיפקה לה את ההשראה, החוויה ללא ספק ייחודית ומומלצת. טכנולוגיית 8D מתקדמת (כך כתוב בחומרי הרקע) מייצרת תחושה שהאנשים מסתובבים בחושך סביבנו, לפעמים קרובים, לפעמים רחוקים. כך הקולות מייצרים תחושת מציאות אך גם מערערים אותה.

התמזל מזלי והגעתי לפרמיירה, שאליה הגיעו גם חלק מהשחקנים. ראיתי אותם בחוץ לפני שנכנסנו פנימה. זה תרם לחוויה משום שחיים זנאתי (המגלם את השוטר) וגיא לואל (כוכב הבידור שהתרסק) ישבו איתי בחושך – אין לי מושג באיזה מרחק ממני – וכך התסכית המוקלט כמו זלג למרחב החי. זה חידד לי את התחושה שהחוויה היתה מתעצמת אילו לפחות חלק מהקולות הדוברים והאפקטים הנלווים היו מבוצעים בלייב, ונשמעים מחוץ לאוזניות.

לצד השמות שציינתי משתתפים גם שרה פון שוורצה, גיל פרנק, סלווה נקארה, דיוויד בילנקה, סולימאן חוסייסי ויפתח קמינר, וכולם עושים עבודה טובה. אורך הפעילות הוא כשעה וחצי, וכרגע "יש עוד מישהו בחדר" משובץ בלוח האירועים של מרכז נע לגעת עד חודש יוני. זאת בהחלט חוויה שכדאי להתנסות בה, בתנאי שאינכם סובלים מניקטופוביה (מומלץ מגיל 16).

"יש עוד מישהו בחדר", מותחן אודיו בחושך מוחלט. מרכז נא לגעת, נמל יפו. לפרטים וכרטיסים