הזדעזעתם מתחקיר הטלגרם של "המקור"? זה בקושי קצה הקרחון

הטרדות מיניות ברשת הן לא דבר חדש. זה קיים בערך מאז שהאינטרנט הומצא. פעם היינו מתביישות בזה, מאשימות את עצמנו שנכנסנו לאתר כזה או אחר, שהעלנו תמונה כלשהי או דיברנו עם הבן אדם הלא נכון. פעם היינו מוחקות את ההתכתבות, חוסמות את הבן אדם, בורחות מהאתר וכועסות על עצמנו שבכלל התקיימנו במרחבים האלה. היום אנחנו כועסות על מי שהטרידו, השפילו ופגעו בנו. 

בשבועות האחרונים עשרות נערות באפליקציית טיקטוק החליטו שהן לא שותקות יותר לדרישות של תמונות אינטימיות, קבלת דיקפיקס ואמירות מטרידות. בטרנד חדש על בסיס השיר Bored של בילי אייליש, עם מילים שמבטאות את התחושה של הנפגעות – של שיעמום וגועל והבנה שלא הן אלו שצריכות להתבייש. לא מפתיע שהסרטונים הקשים, עם צילומי מסך עם הודעות כמו "אם את אוהבת אותי, תשלחי לי תמונה", "תגידי תודה שאני בכלל מתייחס אלייך", "כולם יודעים שאת אוהבת זין" הגיעו לחשיפה רחבה. תחושות הזעזוע וההזדהות של הצופים ובעיקר הצופות גרם לעוד ועוד נערות להצטרף וליצור סרטונים דומים שמעלים למודעות את התופעה המזעזעת הזו.

כמעט 200 נשים ונערות השתתפו בתחקיר של "המקור" שהתפרסם בליל חמישי על התופעה המזעזעת של הפצת תמונות עירום ברשת וההשלכות של אלימות מינית ברשת כלפי נפגעות. חלקן מנסות להתאבד, מתמכרות לסמים, נזקקות לאישפוזים פסיכיאטרים, חוות ניתוק קשר מצד המשפחה או מפוטרות מהעבודה. הן סובלות מהשלכות חמורות ונזק נפשי ארוך טווח כי לאנשים זה נראה לגיטימי, כי החברה שלנו מנרמלת אלימות ומאפשרת לפגיעה כזו להתרחש בקרב כל כך הרבה נערות. 

כמעט 200 נפגעות סיפרו את הסיפור שלהן, עוד עשרות אלפי נפגעות לא, ובינתיים המפיצים המקוריים של החומרים מסתובבים חופשי. הרי אם החברה שלנו לא לוקחת את הנושא הזה ברצינות, אז למה שהמערכת תיקח את הנושא ברצינות? יותר קל לענות "מהסתכלות בעדות נראה שהתמונות מופצות באפליקציית טלגרם. לכן אין באפשרותנו לפעול בנושא". יותר קל להגיד שהיוזר פיקטיבי בלי שם ותמונה ולכן אין מה לעשות עם זה.

חייבות לסיים את תרבות האונס. די לנרמל אלימות (צילום: שאטרסטוק)

גם כשנפגעות השיגו בעצמן ראיות – ואפילו הודאות של הפוגעים עצמם במעשים שלהם – התיק נגדם נגנז, כי יותר קל למצמץ פעמיים ולומר שהנערה הצטלמה בעצמה ושלחה בעצמה את התמונה, ולכן זאת אשמתה שהפיצו את התמונה שלה ברחבי המדינה בניגוד לרצונה. גם אם היא בטחה באדם שאליו נשלחו התמונות שלא יפיץ אותן. גם אם היא ביקשה שלא. גם אם הפעילו עליה לחץ. גם אם איימו עליה. אשמתה.

זה מה שמלמדים אותנו, שאנחנו צריכות להתבייש בעצמנו על זה שחווינו אלימות. זה גם מה שמלמדים את הנערים והגברים בחברה שלנו, שהם צריכים להפעיל לחץ ולהשתמש במניפולציות אלימות כדי להשיג מין ואינטימיות מדומה. צריך להבין שהמטרידים האלה לא מתביישים. הם לא חושבים שזה משהו רע. הם בכלל לא חושבים שהם מטרידים, וזועמים כשהם שומעים על מקרי אונס בחדשות. הם חושבים שהדרך שלהם לגיטימית, ולצערנו הם חיים בתרבות שמצדיקה את זה. זאת תרבות האונס והיא חייבת להסתיים.

הטרדות מיניות ברשת הן לא משהו חדש, והאמת היא אנחנו בתנועת "כולן" השתעממנו מהן ומהיחס המזלזל של החברה כלפי נפגעות ונפגעי אלימות מינית. בטיקטוק, באינסטגרם ובכל רשת אחרת נערות ונשים באות להגיד: גם לנו זה קרה. אנחנו לא מוכנות לשתוק יותר. ואנחנו לא אשמות שפגעו בנו. אנחנו לא מוכנות להתבייש בגלל מעשים של אחרים. לא אנחנו אלו שצריכות להתבייש. אנחנו נצעד יחד ב-15.10 ונצעק בקול גדול שאנחנו לא לבד ואנחנו לא אשמות. 

צעדת השרמוטות מגייסת כעת מימון המון כדי להזכיר לכל המדינה שאף אחד ואף אחת לא אשמה באלימות מינית שהופעלה כלפיה. אם גם אתם ואתן כמונו מאמינות שאין שום הצדקה או תירוץ לאלימות מינית ושרק אלו שפוגעים אשמים באלימות מינית שהם מפעילים, תמכו עכשיו כדי לעזור לנו להפיק את הצעדה ולהמשיך את המאבק.