41 אחוז מאנשי הקשת הטרנסית ניסו להתאבד. בואו נשנה את זה

מאז ומעולם ימי זיכרון נתפסים בעיניי כדבר ממלכתי מאוד, אבל כשאת מכירה – או היכרת – את הנשים שכבר לא איתנו, לפתע יום זיכרון הוא כבר לא טקס ממלכתי אלא אישי. וכזה הוא יום הזיכרון הטרנסג'נדרי שנציין בסופ"ש הזה. היום הזה הוא אישי מאוד עבור א.נשים רבות. בשנת 2020 יותר מ-350 טרנסיות.ים נרצחו ברחבי העולם. במילים אחרות – קחו את לוח השנה הקלנדרי, וסמנו לכם איקסים על 350 ימים. כמה ימים נותרו פנויים בלוח השנה? תנו לזה לחלחל.

יום הזיכרון הטרנסג׳נדרי נועד לכבד את זכרן של א.נשים טרנסג׳נדרים שאיבדו את חייהן כתוצאה ממעשי אלימות אנטי־טרנסג'נדרית. הקהילה הטרנסג'נדרית היא אחת הקהילות המופלות ביותר, במיוחד אלו בתוכה השייכות לקבוצות מיעוטים נוספות. חברות הקהילה חוות בריונות, אלימות, אפליה במקומות עבודה ובאפשרויות דיור, נתקלות בדיעות קדומות ובדידות שמובילות פעמים רבות לאובדנות – אקט נפוץ מאוד בקהילה שלנו, עד כדי כך שהוא לא מפתיע אותנו יותר. זה בלתי נתפס. 

אימא ובן טרנס בצעדת הנראות הטרנסית, אוקטובר 2021, סקרמנטו קליפורניה (צילום: שאטרסטוק)

41 אחוז מהאנשים שנמצאים על הקשת הטרנסית ניסו להתאבד פעם אחת בחייהם לפחות. אבל זו לא גזירת גורל. בקרב אלו שהתקבלו על ידי משפחותיהם וקהילותיהם "רק" ארבעה אחוז ניסו להתאבד. מכאן שהעלאת המודעות והתמיכה בקהילה הטרנסג'נדרית יכולה להציל חיים.

בתקשורת הייצוג הטרנסי מוטה מאוד. נשים טרנסיות מובאות כמעט תמיד למשבצת הטרנסית. הסיבה לקיומן בתקשורת היא עצם היותן טרנסיות, ולא, חלילה, בזכות כישורים אחרים שיש להן. כשמראיינים נשים טרנסיות, לרוב הנראות שלהם תהיה נשית מאוד, אך אם תפגשו אותן במציאות תגלו שלא כצעקתה. רבות מההערות, הכעס ואפילו אלימות המופנית כלפי נשים טרנסיות מבוססים על כך שהן לא נראית כמו שאנשים מצפים מאישה טרנסית להיראות.

רגע לפני שאתם זזים באי נוחות: נשיות, ובכלל זה בגדים ואיפור, הם בחירה אישית של כל אחד ואחת, אבל נשים טרנסיות לא זוכות להזדמנות לביטוי עצמי שהוא לא נשי ברמה סטריאוטיפית, וכל ההופעה שהיא פחות מדוגמנית מסלול מושכת אלימות. וזה לא שהדוגמניות לא חוות אלימות. מעל ל־75% מהטרנסג'נדרים.ות בישראל סובלים.ות מהטרדה מילולית על בסיס יומי, וקרוב ל־60% סובלים.ות מאלימות יומיומית.

כשהנראות שלך היא נראות טרנסית, אזי בכל פגישה שלך עם אנשים חדשים, בכל פורום חדש, את קודם כל אישה טרנסית. לא משנה אם באת כאשת מקצוע, כבת זוג, ידידה של, מתכנתת, גיימרית – את קודם כל טרנסית. גם מפני שאת היחידה וגם מפני שאת הראשונה. לראייה – אין מגישת חדשות טרנסית, אין ח"כית טרנסית, אין נשות עסקים טרנסיות בולטות. וזה גורם לעולם לחרוק. זה מפריע בכל אינטראקציה עם אנשים. כל אינטראקציה שלאדם סיסג׳נדר היא אגבית לחלוטין.

קהילת כול.טרנס של "כולן" (צילום באדיבות "כולן")

מגישה טופס לקופת חולים? רגע, אבל מה שחשוב זה מה שיש לך במכנסיים.
התקבלת למקום עבודה חדש? מה הכוונה לפנות אלייך בלשון ״את״? לא הבנתי. אה את מאלה…
רוצה לקנות בסופר? תלמדי את כולנו על מגדר (ומין (ומה ההבדל).
את צריכה להשתמש בשירותים? זה עלול להפריע למישהי וחלילה שטרנסיות תפרענה לסיסג׳נדריות. אז תתאפקי.
רוצה למצוא זוגיות ואהבה? בהצלחה. תהיי מוכנה שאולי יפגעו פיזית בך כשיגלו מי את.

יום הזיכרון הזה מתקיים מדי שנה ב־20.11, מאז 1999, כעדות לזכרה של ריטה הסטר, אישה טרנסג'נדרית שנרצחה ב־1998. יום זה מציין את כל הא.נשים הטרנסג'נדרים שהלכו לעולמן כתוצאה מאלימות מאז מותה של ריטה הסטר, ובכך החלה את המסורת החשובה שהפכה ליום הזיכרון הטרנסג׳נדרי השנתי.

השנה אנו מציינים.ות בין היתר את זהבה, אישה טרנסית, פלסטינית שהגיעה לקבוצת "כולנה" לאחר קושי, אלימות והפקרות חמורה. בקבוצה ניתן לה מרחב בטוח להיות מי שהיא – זכות בסיסית, אבל במקרה של זהבה הפירמידה של מאסלו הייתה הפוכה. אמנם ניסו לתת לה מענה רגשי או נפשי, אך בסל הצרכים שלה היו חסרים צרכים אחרים, חשובים עוד יותר: ביטחון, מחסה, אוכל. היא הייתה חסרת אונים אל מול האתגרים שהתמודדה איתם. בקשתה למעמד חוקי סורבה, ולכן סופקו לה מקלט ותמיכה נפשית עד גיל 22. בגיל 22 היא נדחקה לרחוב, הותקפה מינית ושמה קץ לחייה. לצערי זהבה לא תהיה האחרונה כל עוד היחס שלנו ושל המדינה לא ישתנה.

נטע גלנץ, מנהלת קהילת כול.טרנס (צילום באדיבות "כולן")

מנהלת קהילת כול.טרנס בכולן, נטע גלנץ, כתבה בפוסט: "להיות אישה טרנסית במרחב שלנו דורש סיבולת, סבלנות ושריון מפלדה מלובנת. בכל פעם שאנחנו יוצאות לרחוב, לסופר או סתם לזרוק את הזבל, אנחנו מתמודדות עם חברה נגועה בשוביניזם ובטרנספוביה בעת ובעונה אחת. כי בסופו של יום אלה לא דברים נפרדים: זאת אותה בורות, הדרה ואלימות. במסע הזה, לא פחות משריון פיזי, חשוב גם לבחור את הא.נשים שמלוות אותנו וצועדות יחד איתנו. כטרנסית שחיה בחברה שלנו אני יודעת שלא הייתי מגיעה להיכן שאני היום לולא אחיותיי שסללו את הדרך בגופם ובדמם. זהו יום לזכור את קורבנות העבר ולא לשכוח את אחינו ואחיותינו שעדיין נמצאים.ות ברחובות, במצוקה ובמאבק יום יומי בכדי לשרוד. גם ב־2021 להיות טרנסית הוא לא עניין של מה בכך. אני מקווה שביום כזה נזכור כולנו את המחיר הכבד שנאלצו לשלם טרנסים.יות בעבר, ונדע כי יש עבודה רבה לפנינו; לתקן את החברה ולהמשיך במסלול שאחיותינו החלו".

אז מה אפשר לעשות כדי שלא נצטרך לציין את שמן עוד אחים ואחיות טרנסיות בשנים הקרובות?

סיסג'נדריות.ים: אתן לא חייבות להבין הכל, רק לכבד. אל תפחדו לחשוב מחדש, גם אם אתן חושבות שעד עכשיו ידעתן הכל. יש סיכוי שמידע לא נכון הוביל אתכן לחשוב כך, אבל יש אפשרות אחרת. אל תמהרו להחליט עבור א.נשים טרנסיות מי הן ומה מקומן בחברה. אל תשתקו כשאתם ואתן נתקלות בטרנספוביה שמתרחשת סביבכן. העלו את המודעות בנוגע למצב בקהילה הטרנסית. תדאגו לשלומן של החברות הטרנסים.ות שלכן.

טרנסג'נדריות.ים: אל תתנצלו על מי שאתם ואתן. בנושאים הקשורים לזהות שלכן אתן צריכות לשרת רק את עצמכן. תבקשו עזרה אם אתם ואתן בעצמכן צריכות. תתמכו זו בזו גם אם החוויה הטרנסית שלהן שונה משלכן. תזכרו שזאת חוויה שעוברת לא רק עליכן.ם ואתן.ם לא לבד.

בסך הכל כולנו בני אדם. מגיע לנו חיים בכבוד ובביטחון.