מתווה הפליטים של איילת שקד משחק לידי זנאים וסרסורים

אין דבר יותר קשה ממלחמה. במיוחד כשמדובר במלחמה כה קשה, כואבת ובלתי צודקת. במבט היסטורי כל המלחמות הובילו לפגיעה מידית בנשים. בעולם שבו נשים ממילא אינן מוגנות וחוות פגיעות וניצול, במצבי לחימה הסכנות האורבות להן רק גוברות. גם במלחמה הזו נשים חוות על בשרן את השלכות הלחימה. הן אלה שנותרות מאחור עם הילדים, הן אלה שנאלצות לברוח, הן אלה שצריכות למצוא מחסה עם הילדים ולדאוג לצרכיהם, והן אלה שחשופות לתקיפה, ניצול ולפגיעה בזכויותיהן.

כבר היום אנחנו שומעות דיווחים בלתי פוסקים כיצד גברים מנסים לנצל את המצב הקשה אליו נקלעו נשים אוקראיניות בעל כורחן. תעשיית הזנות חוגגת. יש עליה בכמות המודעות לגיוס נשים לזנות ברחבי אירופה, כמו גם עליה בביקוש ל"פורנו אוקראיני". גם פה בישראל החלו לצוץ ברחבי הרשתות החברתיות פוסטים שבהם מציעים גברים מקום מקלט לפליטות אוקראיניות תמורת מין. מה שהחל כבדיחה גזענית הפך במהרה לתופעה של ממש. אפילו שר האוצר של ישראל חשב שזה מצחיק להתבדח על נשים אוקראיניות בשיאו של דיון רציני על המלחמה באוקראינה בכנסת. התופעה הזו משקפת היטב את הלך הרוח השורר בחברה שלנו – היכן שנשים נתפסות כחלשות וכאמצעי שניתן לנצלו באופן ציני ומכוער.

פליטות מאוקראינה במחסה פליטים מאולתר במולדובה (למצולמות אין קשר לכתבה. צילום: גטי אימג'ס)

התופעה הזו כמובן לא חדשה, ומדובר רק בסממן אחד של חברה המנרמלת אלימות מינית כלפי נשים. בישראל תופעת הזנות פגעה לא אחת בנשים יוצאות ברית המועצות לשעבר, אשר הגיעו לארץ בתקווה לבנות לעצמן עתיד ומצאו עצמן בשבי של ארגונים שמגלגלים ערימות של כספים על חשבונן. חלקן הגיעו לשם בעל כורחן, כי נפלו קורבן לסחר בנשים, ואצל חלקן נסיבות החיים הובילו אותן לפתרון היחיד שעמד בפניהן. בשל ההזנחה והגזענות המוסדית כלפי יוצאי ויוצאות ברה"מ, נוצר מצב שנשים פנו למקומות היחידים שיקבלו אותן בזרועות פתוחות ויצרו אצלן אשליה של ביטחון. היום אנחנו כבר יודעות שהמקומות האלה באו עם מחיר כבד עבור אותן נשים, לרבות אלימות מילולית ופיזית, אונס, הטרדות מיניות ושימוש בחומרים ממכרים. באופן אירוני, העובדה שנשים אלו נפלו בשבי תעשיית הזנות, רק חיזקה את הגזענות והסטיגמות החברתיות כלפי יוצאות ברה"מ. עד היום אני זוכרת שהקללה הנפוצה ביותר ששמעתי מצד ילדים בבית הספר שלי היתה "יא רוסיה זונה". ככה זה כשגזענות ושובניזם שלובים זה בזה.

כמעט עשור שלם עבר עד שהצליחו ארגוני נשים, בסיוען של חברות כנסת, לקדם חקיקה שבמסגרת נאסרה צריכת זנות בישראל. הצלחה נוספת שרשמנו היתה מיגור מועדוני חשפנות, ששימשו לרוב מסווה לשירותי זנות. אחת הביקורות שהופנתה כלפי המאבק שלנו היתה שלא נביא בכך למיגור תופעת הזנות, אלא שהזנות רק תרד למחתרת. הטיעון הזה אולי נכון, אבל הוא לא רלוונטי. שהרי גם סחר בסמים נעשה במחתרת ולא באמצע הקניון. עובדה זו לא מונעת מהמשטרה להשקיע משאבים עצומים כדי להיאבק בתופעה. משמעות הדבר היא שהמפתח למאבק בתופעת הזנות הוא באכיפה ובהפניית משאבים.

פליטות מאוקראינה בגבול הונגריה (צילום: גטי אימג'ס)

וכאן עולה השאלה האמיתית – האם מדינת ישראל מוכנה להשקיע משאבים כדי להבטיח אכיפה של האיסור על צריכת זנות? האם מדינת ישראל מוכנה להגן על אותן נשים שנמצאות במעגל שמאוד קשה להשתחרר ממנו? האם לצד האכיפה, מדינת ישראל מוכנה להעניק סל שיקום לנשים בזנות ולבנות עבורן תוכנית שמטרתה לשמור עליהן מפני חזרה למעגל הזה? התשובה לכל השאלות האלה ככל הנראה שלילית. הסיבות לכך רבות ומגוונות, החל ממחסור במשאבים וכלה בקושי ליישם את המדיניות. כל הסיבות מתרכזות לסיבה אחת ברורה – ככל הנראה, ולמרבה הצער, טיפול בנשים אינו נמצא בראש סדרי עדיפויות של המדינה. קל לה יותר להתעלם ולטאטא את התופעה מתחת לשטיח.

כך גם לגבי המלחמה באוקראינה – קל יותר למדינה לקבוע מבחנים לכניסת פליטים לישראל, מבלי לתת את הדעת למשמעות של המבחנים האלה לגבי נשים אוקראיניות וזכויותיהן. כך, למשל, המתווה שנקבע על-ידי השרה איילת שקד לעניין אישור כניסת פליטים מאוקראינה, קושר בין הפליטים לבין קיומו של "מזמין ישראלי". משמעות הדבר היא שמצד אחד, נמנעת כניסתן של כל אותן הנשים שאין להן "מזמין ישראלי", ומצד שני, שדרישת ה"מזמין הישראלי" עשויה להיות מנוצלת לרעה לצורך קידום זנות. בגלל השלכותיו הקשות האפשריות של מתווה זה על זכויותיהן של נשים וילדים, אנו בעמותת "כולן" הגשנו, יחד עם עוד 7 ארגוני נשים חברתיים, בקשה להצטרפות כידידות בית משפט לעתירה לבג"ץ שהוגשה על-ידי משרד עו"ד תומר ורשה נגד מתווה שקד. אנו מקוות שבית המשפט העליון יבין את המשמעות ההרסנית שיש למתווה על חייהן של נשים אוקראיניות ויטיל על המדינה למלא את חובותיה כלפיהן על-פי הדין הבינלאומי.