כך הפסקתי לזלזל והתחלתי לאהוב את "סטארטרק" בגיל 32

"סטארטרק: הדור הבא"
"סטארטרק: הדור הבא"

כש"מסע בין כוכבים" שודרה בזמן אמת, המבוגרים בתחפושות הגרועות נראו לניצן פינקו ממש מטופשים. 26 שנה אחרי, ורגע לפני "מסע בין כוכבים: פיקארד", היא הבינה מה פספסה כל השנים האלה

20 בינואר 2020

"במאה ה-24 לא יהיה רעב ולא תהיה תאוות בצע". זה היה החזון האוטופי של ג'ין רודנברי, הוגה היקום של "סטארטרק", שעלתה לראשונה ב-1966. האוטופיה שהוא יצר היא עניין חריג בעולם המדע הבדיוני, שאוהב להתעסק בעיקר בדיסטופיות, אפוקליפסות וקיצה הקרב של האנושות. בדרך כלל בעולמות הפנטזיה, מ"באפי ציידת הערפדים" ועד "ד"ר הו", הגיבורים מנסים למנוע את סוף העולם. לעומת זאת, ביקום של "סטארטרק" סוף העולם אף פעם לא הגיע. האנושות הגיעה למאה ה-24 כשהיא מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומתנהלת כחלק מפדרציה בין גלקטית בשם סטאר פליט, צי הכוכבים. ספינת הדגל שלה היא האנטרפרייז, וסדרת ההמשך "סטארטרק: הדור הבא" עוקבת אחרי עלילותיו של צוות חדש, בראשו עומד הקפטן העשוי ללא חת, ז'אן לוק פיקארד. בזכות נטפליקס, שהעלתה את כל שבע העונות של "הדור הבא", ששודרה משנת 1987 עד 1994, יכולתי להשלים פערים לקראת "מסע בין כוכבים: פיקארד" החדשה שעולה השבוע בארצות הברית וכבר מעוררת באזז מטורף – עוד לפני ששודר הפרק הראשון היא חודשה לעונה שנייה.

"פיקארד" סיפקה עבורי את התירוץ המושלם להיכנס אל תוך העולם המופלא של "סטארטרק", בו נולדו כמובן סדרות וסרטים נוספים בפרנצ'ייז שקיים כבר 53 שנה. אני גיקית מאז ומתמיד, ויכולה לדקלם ציטוטים מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ו"תיקים באפלה", אבל כש"הדור הבא" שודרה בזמן אמת, בכל אחר הצהריים כשחזרתי מבית הספר, חשבתי שהיא די מטופשת. לא הצלחתי לראות מעבר לחבורת המבוגרים בתחפושות לא אמינות של ילדים. לסדרות כמו "מכושפות" ו"סברינה המכשפה הצעירה" היו אפקטים טובים יותר, והן גם היו יותר משעשעות, בעוד ש"סטארטרק" לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות. בכנסים כמו אייקון ועולמות תמיד הייתי מזלזלת בטרקים, אולי כי הם היו חלק ממועדון שאני לא הייתי שייכת אליו.

צפייה ב"דור הבא" בשנת 2020 מכניסה אותך למערכת אחרת לגמרי של חשיבה, פילוסופיה, חוקים וערכים. אלו לא התסריטים שאנחנו רגילים אליהם, אלא התסריטים ש"סטארטרק" המציאה וביצעה לראשונה (על זה ארחיב בהמשך). אין קנאה בין בני זוג, כי בעתיד החברה האנושית מקבלת באהדה פוליאמוריה; אין קשיי פרנסה ומאבקי כוח כי אין כסף; והטכנולוגיה יכולה ליצור כל מזון ושתייה שתרצו ללא תשלום. הדבר שמניע את שלל הדמויות הוא לא שאיפה לכיבוש, אלא סקרנות לחקור את העולם. כל כך התרגלנו לסדרות מלאות תככים שיש בהן רק מנצח אחד – הטלוויזיה משקפת לנו את התחרותיות שאנחנו מכירים מחיי היום יום שלנו, ולכן זה חדשני כשהיא מדמיינת מחדש את אפשרויות הקיום שלנו.

"סטארטרק" חזתה, ואולי המציאה, חלק מהדברים שהיום אנחנו לוקחים כמובנים מאליהם: את האייפד, המחשב האישי, דלתות אוטומטיות, מכשירים סלולריים ועוד. היא גם חזתה את האינטיליגנציה המלאכותית שמופעלת באמצעות דיבור – "אלקסה, תפתחי טינדר" התחיל כ"תה, ארל גריי, חם!" שהיה מזמין קפטן פיקארד באמצעות קולו בלבד. בנוסף, "סטארטרק" יצרה הרבה מהתסריטים והתבניות הטלוויזיוניות שאנחנו מכירים היום: למשל, "לגדל את הזקן" (יעני, ההיפך מ"לקפוץ את הכריש") – ברגע שוויל רייקר (ג'ונתן פרייקס) גידל זקן, הסדרה הפכה לטובה ומעניינת יותר באופן משמעותי. "סטארטרק" הייתה גם הסדרה הראשונה בה התרחשה נשיקה בין גזעית על המסך באמריקה, בין נישל ניקולס האפרר-אמריקאית בתפקיד לוטננט ניוטה אוהורה לבין קפטן קירק (ווילאם שאטנר) ב-1968.

"סטארטרק: הדור הבא". המילה גיוון היא אנדרסטייטמנט
"סטארטרק: הדור הבא". המילה גיוון היא אנדרסטייטמנט

המסר בלבה של "הדור הבא" הוא לא לפחד מהשונה והלא מובן. זה נשמע בסיסי היום, עם סדרות כמו "האנטומיה של גריי" ו"כתום זה השחור החדש" והקאסטים המגוונים שלהן. לומר על הצוות בסיפון האנטרפרייז שהוא מגוון זה אנדרסטייטמנט. בספינה נמצאים בני אדם לצד "חייזרים", שהם למעשה פשוט צורות חיים אחרות משלנו: הקרדסיאנים, הבאג'ורים, הקלינגונים, הבטאזוידים והוולקאנים הם חלק מהתרבויות שאנחנו נחשפים אליהן, כל אחת בעלת היסטוריה, גיאוגרפיה, מסורת, מורשת ומערכת ערכים והתנהגויות שונות לחלוטין. חלקם עובדים יחד על ספינת האנטרפרייז למרות איבה היסטורית עמוקה. כל אחת מהחברות האלו מספקת מטאפורה שונה באמצעות הזרה פשוטה ואפקטיבית. סוגיות של בינה מלאכותית והאדם במכונה (אם יש כזה) מובעות באמצעות דייטא האנדרואיד, סוג של "אדוארד ידי מספריים", שהיוצר שלו לא הספיק לתת לו רגשות.

"אנחנו לא מוכנים לעשות משהו שכבר עשו בטלוויזיה בעבר. אנחנו רוצים שכשאנשים ייראו את "סטארטרק" הם ייראו משהו יוצא דופן שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר", אמרה התסריטאית והמפיקה ג'רי טיילור. ברור שזה היה העקרון המנחה בעלילות שהיא בחרה לספר: דיקטטורה והשפעותיה, מלחמת האינדיבידואל במשטרים הטוטליטריים, התמודדות עם פוסט טראומה מורכבת כתוצאה משעבוד, דילמות מוסריות במציאות הגיאו־פוליטית. ספרים שלמים נכתבו על הבחירה של "הדור הבא" לספר את הסיפורים שלא סופרו ואת הקולות שנזנחים: לא רק להראות את הקרבות, אלא לבחון מה קורה אחרי שהמלחמה מסתיימת והילדים שגדלו במחנה פליטים גדלים והופכים למורדים; לא להסתפק בהצבה של הגיבורים בפני דילמות מוסריות, אלא לבחון את ההשפעה שלהן שוב ושוב לאורך הסדרה.

צפייה מאוחרת בסדרה היא קודם כל הבנה מהנה של רפרנסים מסדרות כמו "המפץ הגדול", "ריק ומורטי" ו"קומיוניטי", שיוצריהן הם טרקים ותיקים. אבל מעבר להשפעה התרבותית הענפה, זו סדרה שפשוט כיף לצפות בה. זה לא תמיד קל: לוקח זמן להתרגל לקצב שלה, שהוא לפעמים איטי עד יאוש, כיאה לניינטיז. אבל אם תתנו לה הזדמנות, היא תגרום לכם לגלות מחדש את העולם – זה שקיים כרגע וזה שאנחנו יכולים רק לדמיין.