כן רוצה!

מה קורה כשנותנים לילדים קטנים אפשרויות בחירה?

בהגיעם לשנה השנייה או השלישית של חייהם רוב הילדים מפגינים התנהגויות פרו־חברתיות. כך למשל, מחקרים הראו כי כבר בגיל זה ילדים מוכנים לחלוק צעצוע עם אחרים, הם מפגינים סימפטיה לאדם שנחבל או נמצא במצוקה ומענישים אנשים הפוגעים באחרים. ואולם, לא ידוע עדיין כיצד ילדים רוכשים את הנטייה להתנהגות פרו־חברתית. כעת, במחקר המתפרסם בכתב העת Psychological Science בוחנות נדיה צ'רניק ותמר קושניר (Chernyak & Kushnir) את האפשרות שעצם העובדה שניתנת לילד אפשרות בחירה ושהוא מבצע בחירה בפועל תגביר את התנהגותו הפרו־חברתית בעתיד. השערה זו מבוססת על כר נרחב של מחקרים שנערכו בקרב מבוגרים ובני נוער. ממחקרים אלה עולה כי אנשים נוטים להתנהג בהווה באופן התואם את התנהגותם בעבר בגלל הרצון לשמור על עקביות. לפיכך, החוקרים משערים כי בעת שילדים קטנים מתנהגים באופן פרו־חברתי, הם יוצרים לעצמם ייצוג מנטלי של "האני" שלהם, ובעתיד הם יתנהגו בהתאם לאותו ייצוג.

במחקר השתתפו 72 ילדים בני שנתיים ושלושת רבעי ועד חמש, מחציתם בנות. בהגיעם למעבדת המחקר הראו החוקרים לכל אחד מהילדים כלבלב מפרווה ונאמר להם כי הכלבלב מרגיש מאוד עצוב היום. לאחר מכן הניחו החוקרים את הכלבלב בצד, והראו לילדים את "הקופסה של הכלבלב". לבסוף קיבל כל ילד מדבקה. בשלב זה חולקו המשתתפים ללא ידיעתם לשלוש קבוצות ניסוי. בכל אחת מהקבוצות התבקשו הילדים להתנהג באופן פרו־חברתי. בקבוצה הראשונה, קבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שעולה ביוקר", יכלו הילדים לבחור אם לשמור לעצמם את המדבקה שקיבלו או לתת אותה לכלבלב. בקבוצה השנייה, קבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שאינה עולה ביוקר", יכלו הילדים לבחור אם לתת את המדבקה לכלבלב או להניחה בצד (כך שבכל מקרה אינם יכולים לעשות בה שימוש בעצמם). לבסוף, בקבוצת הניסוי השלישית, קבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית ללא בחירה", קיבלו הילדים מדבקה והיו חייבים לתתה לכלבלב.

בשלב האחרון של הניסוי הראו החוקרים לילדים בובה חדשה, ונאמר להם שהיא מרגישה עצובה היום. לאחר מכן הניחו החוקרים את הבובה בצד והראו לנבדקים את "הקופסה של הבובה". כעת הניחו החוקרים על השולחן קופסה נוספת, ריקה, ונתנו לכל ילד שלוש מדבקות. נאמר להם כי המדבקות הן עבורם, אולם גם הבובה מאוד אוהבת מדבקות. לאחר שספרו את המדבקות, נאמר לילדים כי הם יכולים לשמור את המדבקות (את כולן או את חלקן) ולשים אותן בקופסה הריקה, או לתת אותן לבובה ולשים אותן בקופסה שלה.

הילדים נתנו לבובה את המדבקות שלהםצילום: שאטרסטוק
הילדים נתנו לבובה את המדבקות שלהם
צילום: שאטרסטוק

צפרדע, כלב ובובה

מניתוח התוצאות עולה כי בשלב הראשון של הניסוי, הרוב המכריע של הילדים בכל אחת משלוש הקבוצות ביצעו את המעשה הפרו־חברתי ונתנו את המדבקה שלהם לכלבלב. בשלב השני של הניסוי רוב הילדים בחרו לשמור לעצמם לפחות מדבקה אחת. השאלה המעניינת המתעוררת כעת היא מה עשו עם שתי המדבקות הנותרות. ובכן, בשלב השני של הניסוי, מבין הילדים שנתנו את המדבקה שלהם לכלבלב בשלב הראשון, יותר ילדים מקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שעולה ביוקר" נתנו לבובה את המדבקה השנייה (ולעתים גם את השלישית) מאשר ילדים משתי קבוצות הניסוי האחרות. מכאן מתברר כי נקיטת התנהגות פרו־חברתית שעולה ביוקר בהווה (השלב הראשון של המחקר) מעלה את הסיכוי להתנהגות פרו־חברתית נוספת בעתיד!

ואולם, ייתכן כי ילדים מקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שעולה ביוקר" נתנו יותר מדבקות לבובה בשלב השני של הניסוי פשוט כי כבר עשו זאת בעבר ורצו להיראות עקביים בעיני החוקרים, ולא בגלל הרצון לבצע פעולה פרו־חברתית נוספת. כדי לשלול אפשרות זאת נערך הניסוי השני.

בניסוי זה השתתפו 48 ילדים. הניסוי השני היה דומה מאוד לראשון, אלא שבשלב הראשון חולקו הילדים לשתי קבוצות: ילדים בקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שעולה ביוקר" קיבלו צפרדע מגומי, ואילו ילדים בקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שאינה עולה ביוקר" קיבלו פיסת נייר לבן. נאמר לילדים בשתי הקבוצות כי הם יכולים לשמור את החפץ לעצמם או לתתו לכלבלב.

ויתרו על הצעצוע לטובת הכלבלבצילום: שאטרסטוק
ויתרו על הצעצוע לטובת הכלבלב
צילום: שאטרסטוק

השלב השני של הניסוי היה זהה לשלב האחרון של הניסוי הראשון: הילדים קיבלו שלוש מדבקות והוראות זהות לאלה שקיבלו הילדים בשלב זה בניסוי הראשון. מאחר שבשלב הראשון והשני של הניסוי הנוכחי נעשה שימוש בחפצים שונים (צעצוע או פיסת נייר לעומת מדבקות) ובמספר שונה של חפצים (אחד לעומת שלוש), נשללה מראש את האפשרות שאם תימצא נטייה להתנהגות פרו־חברתית בשלב השני לאחר ביצוע התנהגות פרו־חברתית בשלב הראשון, היא תנבע מרצונם של הילדים לשמור על עקביות או מכך שהתרגלו לפעול בדרך מסוימת.

מניתוח הממצאים עולה כי כמו בניסוי הראשון, רוב הילדים בחרו לפעול באופן פרו־חברתי והעדיפו לתת את הצעצוע שלהם לכלבלב העצוב. מתוכם, יותר ילדים שהיו בשלב הראשון בקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שעולה ביוקר" נתנו בשלב זה מדבקות לבובה העצובה מאשר ילדים שהיו בקבוצת ה"התנהגות הפרו־חברתית שאינה עולה ביוקר".

לסיכום, משני הניסויים עולה כי ביצוע התנהגות פרו־חבתרית העולה לילד במחיר אישי בהווה מביאה אותו להתנהג גם בעתיד באופן פרו־חברתי. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם תיאוריית התפישׂה העצמית(Self perception theory) , הגורסת כי ילדים מסיקים מתוך התנהגותם על עצמם: "מאחר שחלקתי עם אחרים, סימן שאני אוהב לחלוק". בכך שבחרו להתנהג באופן פרו־חברתי גם במחיר אישי, הההשלכות להורים ולמחנכים ברורות מאליהן.