יום אחד ניזכר שעמוס דב סילבר הואשם בניהול ארגון פשע ולא נאמין

יום אחד, בעתיד הלא רחוק, נקום בבוקר ונפתח את הטלפון. פייסבוק או אמצעי תקשורת אחר יקפיץ לנו מול העיניים, כפי שקורה מעת לעת עם כתבות מהעבר, את הכותרת מהיום, ה-9 בספטמבר 2019: "מייסד טלגראס מואשם בניהול ארגון פשע". אנחנו נביט בכותרת, נגרד בפדחת, ונתהה: מה לגראס ולארגוני פשע?

בשנת 1920 עבר בארצות הברית חוק האוסר על מכירה וייצור של משקאות חריפים. "בריאות הציבור", קראו לזה תומכי היובש. הקונגרס קיווה, בין יתר הסיבות לחוק, שכך יצטמצם כוחם של ארגוני הפשיעה. המספרים הראו אחרת: בתקופת היובש גדל שיעורם של ארגוני הפשיעה במדינות ובערים השונות באמריקה והם התרחבו לתחום האלכוהול, על ההברחות, הסחיטות והאלימות שנלווים לכך.

הסיבה לכך פשוטה: מאז ומעולם בני אדם השתמשו בחומרים שונים כדי להרגיע את עצמם, כדי לצאת משגרת היומיום וכדי להגיע למצבי תודעה שונים. גם אם תוציא מהחוק חומר כזה, אנשים עדיין ירצו להשתמש בו. ואם יש ביקוש, תמיד יהיה מי שיספק. ואם מי שמספק פועל בניגוד לחוק, תהיה מעורבת בכך לא פעם אלימות.

עוד כתבות בנושא:
הנסיך הירוק: ריאיון עם עמוס דב סילבר
איך מפלתה של טלגראס תשפיע על שוק הסמים בתל אביב?
איומים, הרחקות והרבה כסף: הצד האפל שאתם לא מכירים בטלגראס

כשלון חוק היובש היה צריך להוות תמרור אזהרה לכל מי שינסה להוציא מחוץ לחוק חומרים שבני אדם משתמשים בהם. זה לא קרה. מדינות העולם, בהובלת ארצות הברית, ממשיכות לרדוף אחר משתמשים בחומרים שונים למרות שהן יודעות שזה לא עוזר להפחית את שיעורי השימוש ולמרות שהן יודעות שלחומרים כמו גראס, פטריות, LSD, MDMA ואפילו הרואין יש סגולות תרפויטיות. המקרה של פורטוגל – שהפכה ב-2001 את השימוש בסמים למעשה שעליו לא מושתים עונשים פליליים – הוכיח שדה-קרימינליזציה של שימוש בסמים לא מביא לגידול בשיעור המשתמשים. אדרבא, הוא מביא לירידה בשיעור המיתות כתוצאה משימוש בסמים ולירידה בשיעור בני הנוער המשתמשים.

ישראל מתעקשת להמשיך לא להבין את הקשר בין פשיעה לסמים. ביוני 2011 פרסמה הוועדה העולמית למדיניות סמים דוח שקורא לעודד רגולציה חוקית של סמים כדי "למוטט את הכוח של הפשע המאורגן". כלומר, הפשע המאורגן נסמך על כך שסמים נמצאים מחוץ לחוק, לא להפך. אבל ישראל הופכת את כולנו לפושעים, ואת חלקנו לארגוני פשיעה.

כך קרה לעמוס דב סילבר, שהקים רשת למסחר מקוון במריחואנה, והצליח לחמוק מהחוק במשך שנתיים – משך זמן כמעט דמיוני בעולם המרושת, המתוצפת והמרוגל שבו אנחנו חיים. מדינת ישראל רוצה שתחשבו שעמוס דב סילבר – איש חופש רדיקלי שמעולם לא הסכים להסתיר את העובדה שהוא מעשן להנאתו צמח מהסוג שהמדינה החליטה שאינו חוקי ומסייע לאחרים להשיגו – הוא ראש ארגון פשע, ושתדמיינו בראש אדם מסוכן, מאפיונר, אולי מהסוג של תקופת היובש.

אלא שזה לא הסיפור. מהתקופה שבה היה מעלה תמונות שלו לרשת כשהוא מעשן, דרך ליל הבאנגים הגדול שארגן ועד טלגראס, סילבר הפך לגיבור, לאדם שמוכן לשלם עבור האידיאולוגיה הכל כך ברורה הזו: למדינה אסור לדכא את התודעה של אזרחיה, היא לא יכולה להחליט מה אדם יכניס לגופו שלו. היא בטח לא יכולה להחליט שצמח שצומח מהאדמה הוא "לא חוקי", והיא בטח שלא יכולה להפוך אנשים לפושעים בגלל גחמות היסטוריות, פחדנות ושקרים.

את כל הדברים האלה נדע כולנו בעוד כמה שנים כשנביט שוב בכותרת הזו, נראה את מבנה "ארגון הפשיעה" שציירו במשטרה, נחשוב כמה מהכסף שלנו בוזבז כדי לרדוף ולכלוא אנשים שמשתמשים ומספקים פלטפורמה לאחרים שרוצים להשתמש בחומרים שונים, ונתהה מה הייתה הסיבה שהפכה חומר אחד לחוקי ואחר לבלתי חוקי.

בינתיים חשוב לזכור את זה: כבר 50 שנה שהעולם משקיע טריליוני דולרים במלחמה בצמח אחד. עשב. והצמח הזה מנצח. שוב ושוב ושוב.

הבהרה: שימוש וסחר בסמים אינו חוקי במדינת ישראל. מערכת Time Out אינה מעודדת צריכה של חומר כלשהו.