"כת הסקס של ניו יורק": במציאות מקבילה הנפגעות הן אתן
"The Vow" (איך הגעתם ל"כת הסקס של ניו יורק", איףףף) סוקרת את קורותיה של כת אמריקאית מודרנית מבלי להתפשר על להיות טלוויזיה מעולה ומרתקת עד בחילה
מעבר להיותה תיעוד היסטורי מצמרר, "The Vow", סדרת הדוקו החדשה מבית HBO (אשר משודרת ב-yes ,HOT וסלקום טי.וי תחת השם האיום "כת הסקס של ניו יורק"), היא סדרה שכולנו, גברים ונשים כאחד, צריכים לראות כרגע. שלא בדומה לפלופ הדוקומנטרי "Filthy Rich" על פרשת ג'פרי אפשטיין, אשר נעדר טכניקת סיפר יצירתית, "The Vow" סוקרת את קורותיה של כת אמריקאית מודרנית מבלי להתפשר על להיות טלוויזיה מעולה: הסיפור מרתק עד בחילה, הדמויות פנומנליות ומעוררות הזדהות והעובדה שכמעט כל אחד מתשעת הפרקים מסתיים בקליף-האנגר גורמת לאצבע להיות קלה על הבינג'.
יותר מהכל, הסדרה הזאת מדגישה כמה הרסנית עלולה להיות הפגיעות האנושית כאשר היא מנוצלת לרעה. הסיפור, כרגיל, מתחיל די אופטימי: מדען ופילוסוף שרוצה לשנות את העולם לטובה ומטפלת NLP חביבה מקימים יחד ארגון בשם NXIVM להתפתחות אישית. במהלך השנים הם מסייעים לחברי הארגון להתמודד עם מכשולי החיים, מרפאים יחד טורט ואף זוכים לתמיכתו של הדאלי לאמה. הכל טוב. אלא ש-NXIVM כללה תחתיה עשרות תתי-ארגונים, כשאחד מהם היה כת סאדיסטית בשם DOS אשר ניצלה, סחטה וסחרה מינית בנשים.
DOS הייתה אחווה סודית בתוך NXIVM שנועדה להעצים נשים מתוך הבנה עמוקה של נזקי הפטריארכיה ("בעיקר לאור עלייתו של טראמפ" מספרת שרה, אחת הנפגעות). אירוני, אם כך, שייסד אותה מנהיג הארגון, גבר בשם קית' רנירי, שדאג שאחת ההתחייבויות לכת תהיה חריטת ראשי התיבות של שמו בבשרן של המשתתפות. מספר שתיים של רנירי הייתה השחקנית אליסון מאק ("סמולוויל") שגייסה עבורו מגדל פרמידה של שפחות. זה השלב בו דברים מתחילים להישמע קיצוניים, אבל כאשר צופים בכל הפרקים ברצף מבינים עד כמה מורכב תהליך ההצטרפות לכת ואת השלבים שעוברות הנפגעות בדרך, הכוללים התעלמות מתחושות בטן וביטול הדרגתי של העצמי.
אחת הגיבורות היא קתרין, שחקנית לשעבר ב"שושלת", אשר מנסה נואשות להוציא את בתה אינדיה מ-DOS. הטרגדיה עבורה מהולה באשמה, משום שהיא הייתה זו שהכירה לבתה את תכני הארגון, במהלך סמינר התבוננות עצמית שהשתיים יצאו אליו ביוזמתה. וזה גם הסיפור הכללי, הרחב יותר, של הסדרה: נטילת האחריות של הקורבנות, שחלקן גייסו אלפי משתתפים ומשתתפות לארגון במהלך השנים, ותהליך הכפרה והתיקון שהן עוברות.
בסצנה מסוימת מספרת קתרין שהמשטרה לא מתייחסת להאשמות החילול הגופני שהעלתה בפניהם, משום שהחריטה על גופן של ה"שפחות" בוצעה בהסכמה. לכך משיב לה אחד מעורכי הדין: "ניתן לטעון שאדם לא יכול שלא לתת הסכמה במצב כזה", ובכך פותר במשפט אחד את הסוגיה הנפיצה בקרב מאשימי קורבן למיניהם.
הצגתה של DOS ב-"The Vow" מזכירה התנהלות של כתות רבות אחרות, בהן מנהיג כריזמטי ושיכור מכוח מתעלל במעריצותיו, אך היא גם מנפצת לא מעט מיתוסים על קהל היעד של כתות כאלה, בהתחשב בכך שחלק מהנפגעות הן שחקניות הוליוודיות מצליחות. נפגעות הכת של רנירי לא תואמות את הפרופיל השברירי הסטריאוטיפי, משום שהן נשים שכולנו מכירות: רגישות, מצחיקות, מוכשרות, כאלה שרוצות לעבור תהליך נפשי משמעותי. במציאות מקבילה, אלה היו יכולות להיות גם אתן.