לא בשמי: תל אביב מגיבה לגל הגזענות ששוטף את ישראל

בחודש שעבר עלה לכותרות ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, לאחר שהורה לעצור את עבודת הפועלים הבונים את הממ"דים במוסדות החינוך כדי "להגביר את תחושת הביטחון האישי של ההורים, הילדים והצוות החינוכי״. שמעוני גונה בשל החלטתו, לא רק על ידי הדמויות המוכרות והצפויות מהשמאל, אלא גם על ידי בנימין נתניהו, נפתלי בנט וח״כ מירי רגב. מובן שהחלטתו של שמעוני ראויה לכל גינוי והתנגדות, אך היא איננה יוצאת דופן. ימי החורף, שהגיע סופסוף, מסרבים לצנן כמה חודשים רוויים בדם ובדמעות, שלא הגיעו לסופם עם תום המבצע הצה״לי התורן. המתח שבו אנו שרויים נותן את אותותיו לאחרונה גם בשוק העסקי, המתרגם בתורו לעוד ממד של אפליה של האוכלוסייה הערבית בישראל וניסיונות נוספים להפרדתה מן האוכלוסייה היהודית.

נוכח גל הפיגועים האחרון והמתיחות הגוברת בגדה המערבית ובירושלים, מתפרסמות כמעט בכל יום ידיעות הנוגעות לעסקים המדירים ערבים משורות עובדיהם. רבים מכריזים על כך בריש גלי, בין שבאמצעי לואו־טק (שלט בחזית החנות), ובין שבדרכים מתוחכמות יותר (כמו פוסט בפייסבוק של העסק). האתר "עבודה עברית", שהוקם לפני כמה שנים על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג, מתגאה ברשימה כלל ארצית (הנפרסת על פני 63 עמודים) של עסקים שבהם מסרבים להעסיק ערבים והתופעה לא פסחה לחלוטין על תל אביב.

עם זאת, ישנם עסקים, ארגונים ועמותות שמציבים אלטרנטיבה לגל הגזענות שפושה בסביבתנו.חלקם פועלים לשם כך באופן יומיומי, ואחרים בולטים רק בשל סירובם להיכנע לעליהום. חברת גט טקסי עלתה לכותרות, לחיוב ולשלילה, בעקבות התמודדות ישירה עם פוסט גזעני שפורסם בדף הפייסבוק שלה, שבו התלוננה הכותבת על ריבוי הנהגים הערבים שמועסקים על ידם.בתגובה כתבו המנהלים: ״אנחנו חברה שדוגלת בכך שיש לכבד כל אדם באשר הוא אדם […] האמירה הגזענית שלך לא במקומה ואם כך את חושבת, את בהחלט מוזמנת לוותר על שירותינו". ישנם גם גילויי אלימות וגזענות שקצרה ידיה של החברה מלמנוע. כמה מנהגיה הערבים של החברה מספרים על נוסעים שלא רוצים לעלות ל״מונית ערבית״ וחלקם אף מספרים שנתקפו תקיפה פיזית בשל מוצאם.

בינתיים, בבר "שפאגט" החליטו להוציא את העוקץ משלטי ה"כאן לא מעסיקים ערבים", ותלו שלט משלהם בחזית הבר, שעליו נכתב: ״כאן לא מעסיקים גזענים״. לפי אימרי קלמן, מבעלי המקום, "השלט היה מבחינתנו המינימום שיכולנו לעשות כתגובה לתופעה המגעילה הזאת. אנחנו בכלל לא מרגישים שהמסר הזה מחתרתי, אלא שזאת הנחת המוצא של העסקים שסביבנו ושל מקומות שאנחנו יושבים בהם. עם זאת, למרות שבמשך תקופה ארוכה אירחנו ליין של מוזיקה ערבית, עדיין לא עובדים בשפגאט ערבים. אנחנו עדיין מרחיבים את הצוות מאז השיפוץ ונשמח לצרפם". קלמן מספר שבעקבות תליית השלט ״קיבלנו הרבה חיזוקים ותגובות טובות מקהל הלקוחות שלנו ומאנשים שנחשפו לזה ברחוב ובפייסבוק. היו גם תגובות שליליות בפייסבוק, אבל ברור לנו שהן לא מאנשים שהיו מגיעים אלינו בלאו הכי".

השלט שנתלה בכניסה ל"שפאגט"

דוגמה אחרת מתחום חיי הלילה היא הבר היפואי "אנה לולו". צמד השותפים האמונים על הבר, אילנה ברונשטיין וניב גל, משדרים שאצלם עסקים כרגיל: ״גם כשהעניינים שקטים יחסית, 'אנה לולו' הוא בר שנמצא במוקד הסכסוך ומנהל דיאלוג יומיומי עם הנושא. דבר זה בא לידי ביטוי במסיבות וליינים שבהם מדוברים נושאים כמו שוליוּת, מגדר, לאומיות וזהות בחברה הישראלית". למרות זאת, השניים כן מזהים את השפעתה של האווירה הכללית על מחשכי החלל התוסס של מקומם: "כאשר השיח הציבורי נהיה לאומני מדי, מגיעים אלינו לקוחות במיוחד בשביל להפגין, להזדהות ולהיות יחד. לחזק ולהתחזק מהאפשרויות שאנחנו מציעים – מהאפשרות הדו לאומית. חשוב לנו להדגיש את הסלידה שלנו מצירוף המילים 'דו קיום'. אנחנו מדברים על קיום דו לאומי משותף. זאת אמירה מאוד ברורה אצלנו והיא חלק מתעודת הזהות של העסק. כך שמלכתחילה, מי שלא סבלני מספיק פשוט לא מגיע".

על אף ששמן של קבוצות הכדורגל התל אביביות לא נקשר לאחרונה בגילויי גזענות, מדובר בתופעה שרירה וקיימת על המגרשים המקומיים. מיגורה של התופעה היא מטרת "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים", תוכנית מבית היוצר של הקרן החדשה לישראל. ליאור ליברובסקי, מרכז התוכנית, מספר על שני צדי המטבע המשתקפים בעבודתו: ״הצד הראשון הוא להראות את הפוטנציאל החיובי שיש בכדורגל. כדורגל הוא אחד התחומים היחידים שבהם יהודים וערבים נפגשים, גם במגרש וגם ביציע. נבחרות ישראל השונות, בניגוד ליחידת 8200 ודומותיה, הן פלטפורמה שבאמת משקפת את כל חלקי האוכלוסייה". קו חשיבה זה הוא שהוביל לתמיכה בפרויקטים כ״ליגת השכונות״ ובקבוצות כמו הפועל קטמון. מנגד, מבקשים ליברובסקי ושותפיו "לחשוף את הגזענות והשנאה ולרדוף אותן, בעיקר דרך 'המשקיפים' – אוהדי הקבוצות שמעבירים לנו מידע על שקורה ביציע ובמגרש".

גם בימים כתיקונם עמותת "יד ביד" עומדת בחזית המאבק לדו קיום – בניהול ותפעול שותף של רשת בתי ספר דו לשוניים ברחבי הארץ ומגוון קהילות מקומיות שעוסקות בנושא. "חוץ מכ־1200 הילדים שלומדים בבתי הספר והגנים של העמותה, אלפי מבוגרים משתתפים בקבוצות כדורסל, בשיעורים ללימוד ערבית ועברית, בקריאת טקסטים משותפת ובערבי תרבות למיניהם", מספרת נעה ימר, רכזת התקשורת של העמותה. ימר מוסיפה כי לעמותה פן נוסף – פחות מקומי וקהילתי ויותר ארצי ולאומי: "בקיץ האחרון התארגנו הקהילות השונות לצעוד ברחובות עם ארגונים אחרים ולהפגין בעד השלום. אנחנו לא רוצים להקים בועה מנותקת מהעולם, אלא לשנות את מה שקורה בחוץ".

עם זאת, בשבוע שעבר התפוצץ "שיח האלימות", כפי שמכנה אותו ימר, לאנשי "יד ביד" בפנים, עם הצתתו של בית הספר הדו לשוני בירושלים, המנוהל על ידי העמותה. "ביום שני בצהריים הגיעו כמה ילדים מהתיכון להדביק סטיקרים של 'כהנא צדק' ו'מוות לערבים' בבית הספר בירושלים. אנשים ראו אותם והתקשרו למשטרה, שהגיעה ולקחה אותם. מצד אחד יש חשש, בעיקר מצד ההורים בבתי ספר, ובשל כך אנחנו מחזקים את האבטחה. מצד שני, ההצתה גם עוררה אצלנו הרגשה של חדירות מטרה – אנשים באים לחזק אותנו ולהגיד לנו שהם עומדים איתנו". בינתיים מתכננים בעמותה לערוך ביום שישי אירוע משותף לכל הקהילות תחת גגה, ובמהלכו יערכו צעדה מפארק המסילה ועד בית הספר שהוצת.

מתוך אירוע פתיחת השנה של "וואחד על אחד". צילום: ענת מזור ואמיר בשיר

יוזמה נוספת שהחלה השנה באוניברסיטת תל אביב היא פרויקט "واحد על אחד". את הפעילות מנהלות הסטודנטיות שלי תיק ומרח גנאים, והיא מתקיימת בשתי השפות – פנים אל פנים ובדף הפייסבוק, "כך אנחנו הופכים למודעים לכך שכולם מדברים עברית, אבל אנחנו לא יודעים ערבית. חוץ מזה, זה מאלץ את הסטודנטים היהודים לבקש ממישהו לתרגם להם ויוצר אינטראקציה", טוענת תיק. לאחרונה נפתח סניף חדש של הפרויקט בירושלים, והיד עוד נטויה: "סניף דומה מתוכנן להיפתח בבאר שבע ואנחנו מוצפות בפניות מאנשים ממוסדות אקדמיים בכל הארץ שמבקשים להתחיל את הפרויקט גם אצלם", אומרת תיק ומתארת את המפגש החודשי הממוצע כ"מינגלינג עם כיבוד, שאחריו מתחלקים לזוגות ודנים בשאלות שהכנו מראש. לבסוף עוברים גם לפעילות קבוצתית, אבל אנחנו מאמינים באינדיבידואל ולכן יש דגש גדול על השיח הספציפי, שמתבצע בפורמט של אחד על אחד. מהניסיון שלנו זה עובד, ברגע שמכירים אחד את השני אז השיח אחר – פתוח ומכיל יותר".

בשבוע שעבר פתחו השתיים את שנת הפעילות הנוכחית במועדון "האזור". באירוע השתתפו 200 סטודנטים יהודים וערבים והתקיימו הופעות חיות בערבית ועברית, בין היתר של אחינועם ניני ושאנן סטריט. תיק מבכה על היעדר החשיפה של האירוע ומספרת כי בעוד שני כלי התקשורת הערבית המרכזיים פרסמו אייטמים בנושא, מקביליהם לא ששו לעשות כן בטענה שהאירוע קטן מדי: "אנחנו יודעים שאם 50 סטודנטים היו מפגינים ולא נפגשים כדי להכיר, כולם כבר היו כותבים על זה". השתיים מאמינות שמהשיח של וואחד על אחד יכול לצאת פתרון מדיני חדש, ובינתיים הן שוקדות על המפגש הבא, שיתרחש ב־7 בדצמבר, ויהיה עוד צעד קטן במלחמתן נגד מחסומים חברתיים ופוליטיים, המתודלקים באש הבורות והגזענות.