לא יורדים מהאטסי
בזמן שמרבית המעצבים המקומיים הצעירים קורסים תחת שיטת הקונסיגנציה ומתקשים להחזיק חנות משל עצמם, קהילת המעצבים הישראלים שמוכרים באתר etsy רק הולכת ומתפתחת. אלומה קליין, רועי יצחק ונתלי אילן מספרים על חלון ראווה שלא דורש חנות
אופנה חברתית הוא מונח שנטבע בעת האחרונה כהגדרה לרוח הזמנים של ימינו, צמד מילים קליט שכמו טרנד הנורמקור מחביא מאחוריו דרכי פעילות וצריכה אחרת של אופנה, בעקבות התפתחות אפיקי התקשורת החדשים. הוא לא בהכרח מספר על אופנה שיש בה אלמנט סוציאליסטי (אם כי במקרים רבים הוא מעורב בה) אלא על דרכי שיווק ותקשורת שצמחו עם עליית הרשתות החברתיות והשליטה ההולכת והגוברת שלהן בחיינו האישיים והעסקיים.
ב"ניו יורק מגזין" מקדישים לאחרונה פיצ'רים שלמים לתופעה המסומנת תחת ההאש טאג הנושא את שמה, פיצ'רים שחושפים נושאים שאינם ברורים מאליהם המתקשרים אליה, כמו הנטייה של בלוגריות אופנה צעירות לחפש בני זוג צלמים שיוכלו לתעד אותן במגוון תלבושות בפוסטים היומיים שלהן. נושא קליל פחות, אך כזה שהועבר בחן רב ובליווי סימן הסולמית המתבקש, נחגג ברחבי הרשת ב־24 במאי, תחת הכיתוב #fashion rev- inside out – who made your clothes? לרגל ציון יום השנה לאסון ברנה פלאזה – מתפרת הרשתות הגדולה בבנגלדש שקרסה והביאה למותם הטרגי של יותר מאלף עובדים ולפציעה של 2,500 מהם.
תחת התיוג העלו רבבות חובבי אופנה לרשתות החברתיות ברחבי העולם תמונות שלהם לבושים בבגדים הפוכים, כשהמטרה הייתה לחשוף את התווית המעידה על מקור ייצורם. הלייבל הנחשק ביותר באותו היום לא היה שייך לפראדה או לדולצ'ה, אלא כזה שציין שהבגד נעשה בעבודת יד.
Etsy, אתר המכירות שהוקם בשנת 2005, חרט על דגלו הווירטואלי קידום של פריטים שיוצרו במלאכת יד עם דגש על craft, קולקציות של סדרות קטנות כמו גם וינטאג' מלוקט. אפשר לשער שלא מעט מהבגדים שנעשו בייצור אישי שתוויותיהם נחשפו לעינית האינסטגרם באותו היום נרכשו באתר וחלקם אפילו נשאו בגאון את הכיתוב hand made in Israel, שכן בשנים האחרונות התחילו יותר ויותר מעצבים מקומיים לגלות את הקסם של אטסי, כשכיום לא פחות מ־602 יוצרים ישראלים מתחומים שונים משווקים דרכו את תוצרתם לרחבי העולם. "אטסי הפך למעשה להיות עוד עסק בתוך העסק שלי", מספרת המעצבת נתלי אילן, העומדת מאחורי מותג בגדי הנשים נפתול.
"לפני שלוש שנים הציעה לי חברה לפתוח חנות באתר. התחלתי וזה פשוט עבד – בהדרגה השקעתי יותר ויותר בחנות באטסי, עשיתי ימי צילום מיוחדים, אריזות ייעודיות, דגמים חוסלו ויצרתי במיוחד לשם. אני מוכרת בהרבה בוטיקים ברחבי הארץ אבל חוויית המכירה באתר היא שונה. הלקוחה של אטסי היא סבלנית ופתוחה יותר, הקשר הוא בהתכתבות וכך נוצרת מערכת של אמון, מאחר שהרכישה אינה מתבצעת פנים מול פנים".
אחד המקרים המעניינים הנקשרים למכירה העכשווית באתר הוא זה של אלומה קליין, מעצבת שהחלה את דרכה עם הייפ גדול בלונדון, שבה לארץ, הקימה מותג חזק עם חנות דגל מושקעת בבזל וכיום פועלת באופן עצמאי רק דרך האתר והסטודיו האישי שלה – שיטת פעולה שמקנה לה תחושת חירות:
"תמיד היה לי חלום שתהיה לי חנות, אבל אחרי שלוש שנים הרגשתי שבמקום לעצב בגדים – הדבר שאני הכי אוהבת לעשות – הפכתי להיות סוג של מוכרת מפקחת ייצור. זה לא היה בשבילי. בהחלטה משותפת עם שותפתי העסקית סגרנו את החנות. הבנתי שהדבר החשוב ביותר עבורי הוא לעשות את הדברים בעצמי. חזרתי למקור ההשראה שלי – ה־Craft. התחלתי לתפור בגדי ילדים משאריות שהיו לי, העליתי אותם לאתר וההזמנות הגיעו מיד. אחת הראשונות הגיעה למעשה מערב הסעודית – לא יכולתי לשלוח את החבילה ישירות מישראל ונאלצתי להעביר אותה דרך אירופה, מה שהסתכם בעלויות משלוח גבוהות מעלות הבגדים – אבל הריגוש שמישהו במקום שאני לא יכולה להגיע אליו לובש בגדים שיצרתי במו ידיי היה שווה את זה. לפני כמה חודשים חזרתי לאהבה שלי, בגדי נשים, והמשכתי לפעול באותו פורמט – מייצרת בעצמי, מצלמת לבד ומעלה לאתר – בלי כאב הראש של מלאי גדול והפקת קטלוג.
היום כבר לא מעניינים אותי שבועות אופנה והזרקורים הנלווים אליהם או אפילו עבודה לפי עונות מסודרות. אני יוצרת ונאמנה לעצמי, שומרת על קשר עם שיטות עבודה מסורתיות. הפלטפורמה של האתר שונה מאוד מהמכירה בחנות, שבה רק מי שנמצא באזור נכנס ונחשף. דרך אטסי אני מגיעה למקומות מדהימים – לקוחות מדרום קוריאה ואוסטרליה למשל, שנוצר עמן קשר שהוא אמנם וירטואלי, אך גם אישי. אני גם אוהבת את הקהילה שנוצרת בין המעצבות שבאתר, רובן כמו המבקרות הן נשים, יש תחושה של קבוצה חזקה ותומכת של נשים יוצרות".
יוצר שאמנם לא נמנה על אותה קבוצה נשית אך בהחלט מהווה חלק חשוב מקהילת המעצבים הישראלית הוא רועי יצחק, העומד מאחורי מותג התיקים JUD. "התחלתי למכור באתר לפני כשנתיים מתוך רצון להגיע ל'עולם שבחוץ'. לפני פתיחת המותג שלי הייתי אחראי על קולקציות ענק לחברות דוגמת לי קופר וקנוולו, ניסיון שהעניק לי את המודעות לכך שחנות פיזית דורשת השקעה כלכלית, זמן ואנרגיה כעסק נפרד מהמותג שצריך תפעול עצמאי משלו. בעקבות החשיפה באתר אני מקבל פניות רבות מגורמים בינלאומיים וישראליים שמעוניינים לרכוש מוצרים או לשווק אותם. לאחרונה קיבלתי הזמנה מבוטיק הממוקם בלב הסוהו בניו יורק, בשכנות לחנויות של OPENING CEREMONY ואלכסנדר וואנג והיה חיבור מיידי – המשלוח הראשון עזב את תל אביב לפני שבוע. התפתחות מעניינת נוספת הגיעה לאחרונה מכיוון לא צפוי – נדרשתי לעצב ארנק עבור חברה הממוקמת באמירויות ערב, אני מניח שאם לא היה לי את החנות באטסי, כנראה שהקשר הזה לא היה מתרחש לעולם".