לא רק סיגריות וסקסיזם: כך באמת נראית העבודה של מציל תל אביבי

חשבתם שהחיים של מצילים כוללים רק סיבובים על החסקה והערות מחפצנות? תבלו יום בסוכה עם מושון המציל ותבינו שהחיים בים הרבה יותר מורכבים מסרט של אורי זוהר

גיא פרחי בחוף מציצים. צילום: שלומי יוסף
גיא פרחי בחוף מציצים. צילום: שלומי יוסף
11 במאי 2016

מושון ברקוביץ׳ מתעב חול, וכמציל בחוף מציצים אפשר להגיד שזה מקשה על העבודה שלו. מי שמבקש לעלות לסוכתו נדרש לעבור תהליך סניטציה הכולל טבילה ראשונית של כפות הרגליים בדלי, שטיפה מקיפה בעזרת צינור הקשור למעקה בקומת הביניים, ולסיום – ניגוב כפות הרגליים על שטיח עשוי דשא מלאכותי במעלה גרם המדרגות. ״אני פשוט לא יכול לראות חול על משטחים מרוצפים״, הוא אומר בעיניים כועסות ומשגיח על אופן השימוש שלי בצינור השטיפה. בימי אריק איינשטיין ואורי זוהר, לפני תבוסתה של הגבריות התל אביבית הבלתי מתנצלת, הצינורות פה עוד היו משפריצים על בחורות צעירות. היום הם מנקים את שערות הבוהן של גברים מזדקנים, עבדים להפרעה הטורדנית החמורה של המציל.

מושון הוא גבר־גבר, כמו בספרים. שערו שזור בתלתלים מבוקבקים ועורו שחום כהמבורגר שנשכח על הגריל (לצורך השוואה הוא אפילו הסכים לחשוף בפניי את קו הספידו שלו). אם זה לא הספיק כדי לזהות אותו כמציל תל אביבי, יש לו על הרגל קעקוע של גבר חותר בחסקה. ״בשביל אנשים מסוימים הכותל זה רק כותל ובשביל אחרים הוא התגלמות של משהו גדול יותר״, הוא אומר עם מבט זן מהורהר. ״ככה זה הים בשבילי. אם לא תכבד אותו, הוא יזיק לך, וכשהוא מחליט משהו, אף אחד לא יכול עליו״.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

למצילים יוצא בכלל להציל מישהו מדי פעם?
"יש ימים שיוצא לך להציל עשרות אנשים ויש ימים שכלום. זה לא קשור אפילו למזג האוויר. אנשים חושבים שכשהים גועש הוא יותר מסוכן, אבל הוא הכי מסוכן דווקא כשהוא רגוע. אתה מרשה לעצמך להיכנס עוד חצי מטר ועוד חצי מטר, ואז פתאום אין לך איפה לעמוד והגוף מפסיק לתפקד. הים דינמי וזה מה שמושך בו כל כך".

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

ככל שחלפו השעות והשמש הוסיפה לקפוח על כובע הקייטנה שלי, הרומנטיזציה הימית הפכה מעייפת והחתירה בחסקה עשתה לי בחילה. בסיבובי הדאווין שעשיתי עם הסירה בלב ים (מושון עמד על כך שלא חציתי את קו 15 המטרים מהחוף) רציתי להידמות למציל מיומן אך לא מצאתי אף עלמה במצוקה שאוכל להנשים מפה לפה, או לכל הפחות לזרוק לעברה הערה מחפצנת. יכול להיות שהתעלמתי מקריאות העזרה של שלוש סבתות שנסחפו לכיוון המזח. כאלה יש לנו מספיק.

״מתי מגיע הרגע שבו אנחנו פשוט יושבים בסוכה ומטרידים את העוברות והשבות?״, תהיתי בקול. ונעניתי בקוק בלוק כואב: ״תשמע, המקצוע הזה הוא לא לסתלבט״, גער בי מושון. ״כשאתה עובד מול המחשב אתה יכול להסתלבט, כי הטעות הכי גדולה שתעשה תגרום אולי לקצר בחשמל. פה אם יורד לך בן אדם – יורד עולם שלם. מי שחושב ככה, שלא ילך להיות מציל״, סיכם וניפץ לי עוד חלום ותיק.