לב שבור הוא לב שלם

עמיר לב – נוגע בדרכון

כבר ברגעים הראשונים של "נוגע בדרכון" ניתן להבחין בכך שקולו של עמיר לב אינו יציב כפי שהיה באלבומיו הקודמים. את הגוון החרוך המוכר והשירה הלאה מלוות תנודות זעירות. זוהי תופעה מוכרת אצל זמרים ותיקים – ההתרופפות שכופות השנים אינה פוסחת על מיתרי הקול. ייתכן שזהו סימן שאינו מבשר טובות, אבל כמו שאר מרכיבי האלבום הזה, אפילו תסמיני הפגיעות נאמנים לסיפור שלב שוזר באלבומו השישי.

ב"רוצה לראות אתכם במקומי", אלבום הבכורה הבוסרי והנשכח שלו, לב, כמו אמנים אחרים שהפיק לואי להב, ניסה להפגין עוצמות קוליות של רוקנ'רול, שהיו זרות לו אז בדיוק כמו שלא ניתן לדמיין אותו בתחפושת הזאת גם היום. חמש שנים מאוחר יותר, באלבום שנשא את שמו ובישר את לידתו מחדש כאמן, נשאר מהמסכה ההיא, למרבה השמחה, רק החספוס. מאז לב גיבש דמות של מספר סיפורים ששוזר את עלילותיו ממרחק השנים, בקול מעושן אך יציב ובטוח כשל מי שראה דבר או שניים בחייו. העלילות עצמן, שמעולם לא היו זוהרות או עולצות במיוחד, הורכבו מאפיזודות רוויות החמצה, כאב או געגוע, אולם לב כתב אותן ככורח המציאות וחילץ מהן פיוטיות. אלא שבשנים האחרונות לב עוסק גם במציאות שאינה הכרחית, בהוויה מוכתבת, פוליטית, בת שינוי. וכיוון שמציאות כזאת אינה גזרת גורל, כך היא גם פגיעה, ובהתאמה גם נתיניה. הרעידות הקלות בקולו של לב, בכוונת מכוון או מאונס, מדמות במדויק את שבריריות התמונה כולה.

שאר המאפיינים בקולו של לב נשמרים גם הפעם. בהם גם החדגוניות המהפנטת שלו, שמחזיקה אלבום אחרי אלבום ולא רק בזכות הגוון העמוק הייחודי שמלווה אותה, אלא כמובן בזכות המילים, שפעם בכמה רגעים מתחברות למשפט שמהמם את המאזין ושואב אותו אל תוך התמונה שלב בורא. בשיר הנושא "נוגע בדרכון", הוא מתבונן בקבוצה של ילדים בכיכר המרכזית של ברצלונה ואז, ברגע של חולשה, אולי מתוך געגוע לאהובתו, הוא "שולח יד בפעם השנייה/ נוגע בדרכון". האיכות של לב גלומה בכישרון שלו לבקע חלקיקים מזעריים של חומר, מחוות עדינות שיוצרות התפוצצות אדירה.

כפי ששם האלבום מרמז, למסע של לב יש הפעם ארומה בינלאומית, אולם היא מעט מרמה. מלבד קטלוניה, לב מבקר במזרח גרמניה ובאגם עם הברווזים של סלינג'ר מ"התפסן בשדה השיפון", אבל בין לבין הנוף ישראלי מוכר מאוד. בהמשך לאלבומו הקודם, "הכל כאן" ועוד לפני כן, בשיר הנושא שכתב לאלבום של יובל בנאי "מעבר לברים", לב נותן במציאות מבט ביקורתי. ב"הצלצול ההוא" הוא מתאר זוג תחת הדיכוי הכלכלי, כשלה נותנים לצאת מוקדם והוא, אחרי שתי משמרות, "חוזר ונרדם/ חוזר ונרדם/ חוזר ונרדם". ב"חזי ורות", שם שמתכתב עם "אריה ורותי" הידועים שלו, אבל הפעם מלחים את שמות הזוג לחזי־רות, הוא פורט את הסכסוך לבליל של קלישאות.

בין שניהם מונחת פצצה מתקתקת שמעטים, אם בכלל, מעזים לגעת בה ואילו לב מטפל בה בטקסט נפלא. הרגישות שניכרת במילים של "סמי" ובאופן שבו לב מספר בשיר את השבר המזרחי, היא ככל הנראה זאת שמראש הובילה אותו לעסוק בנושא. סמי הוא המשורר סמי שלום שטרית, שכותב שירה שמעניקה לשד העדתי פנים, מרחב גיאוגרפי וגוף מדמם. לב נכנס לעורו של המשורר ומביע את זעקתו: "גדלתי על סיפורים/ גיבורים ושמות/ אודי מהפלמ"ח/ נפל על הגדרות/ וביד מרדכי/ לא יכלו כבר לעמוד/ אני לא זוכר דיבור/ על אלה מאשדוד…". אחת מתביעותיו של המאבק המזרחי היא שנציגי ההגמוניה, ולב, כמי שמחובק על ידה, הוא במידה מסוימת נציג שכזה, ייכנס לנעלי הפריפריה ויראה את המציאות מבעד לעיניה. לא יכולנו לייחל לעיניים טובות מאלה.

השורה התחתונה: נוגע, ולא רק בדרכון