לדפוק חתונה

לפני כמה שבועות, רצינו להקדיש חלק נרחב מפרויקט ט"ו באב של Time Out למה שמכונה "זוגות מעורבים" – ערבים ויהודיות (וההפך; וכמובן גם מהזווית הלהט"בית) שמנהלים מערכות יחסים חרף הביקורת. ההסתה החשוכה הייתה בשיאה, כוחות צה"ל עוד נכחו ברצועת עזה וזו הייתה הזדמנות מצוינת להתייחס לאספקט המתבקש הזה, הלוכד את הקיטשיות של המועד לצד העניין האקטואלי והמסר החשוב.

כל הזוגות שפנינו אליהם סירבו להשתתף. חלקם לא פירטו למה, אבל הרגישות בעניין הזה ברורה ולפעמים מספיק ה"לא, תודה" כדי להבין. אחרים הסבירו שהם חוששים מחשיפה תקשורתית שתפיץ את הזוגיות שלהם מעבר למעגל החברים והמשפחה. עם כל הגאווה שלהם בקשר – הרצון להוציא אותו החוצה ולהראות פן אחר של המציאות פה – הפחד חזק יותר, ולאור אירועי הימים האחרונים סביב החתונה של מורל מלכה ומחמוד מנסור, זה כל כך ברור למה.

בדיעבד, אם הייתי נמצא בפוזיציה של הזוגות שפנינו אליהם – נראה שזה היה מסתיים בסירוב גם מהצד שלי. כשאנשי להב"ה ועוזריהם מרעילים אירוע של זוג, שלא תכנן להיות באור הזרקורים, מפחיד לחשוב איזו מסכת איומים וייסורים צפויה לעבור על מי שבוחרים "להיחשף" (כאילו מדובר בסוד אפל או משהו שצריך להתבייש בו), להציג את הקשר שלהם בפומבי ולהפוך לסמל בעל כורחם. לרוב, מי שהופך לסמל בעל כורחו אוכל הרבה חרא בדרך – לא כולם מוכנים לחתום על עסקה כזו.

כמו בתופעת פסולי החיתון, שעליה היה ניתן ללמוד בהרחבה השבוע מסדרת הכתבות של ברוך קרא בחדשות 10, גם במקרה החתונה של מלכה ומנסור מדובר אמנם בבחישה בענייני הפרט ששורשיה נטועים עמוק באינטרסים שבין פוליטיקה ודת; אבל כשמתעלמים מהמפלגות, הסטטוס קוו ההיסטורי הפגום וההבטחות שלא מומשו (יש עתיד וישראל ביתנו, הכוונה אליכם) – נשארים האלמנטים של רוע וגזענות. אם בארגון להב"ה וגרורותיו חוששים מהאיום הדמוגרפי, אין להם מה להתקשקש על זוטות כמו חתונה מעורבת במרכז הארץ – הם צריכים לאסוף את העדר שלהם ולשעוט לעבר סניפי הרבנות, כי הפתרון לבעיה שהם מציגים נמצא שם.

קשה לפספס את האירוניה בעובדה שדווקא אקט של חתונה, שמטרתו להצהיר באופן פורמלי על שיאים של אהבה – או באופן המופשט ביותר – קריאה לאיחוד נצחי בין אנשים, מהווה גורם מרכזי בפילוג. במקום זה, יש כאן כור היתוך, אבל הוא מתודלק בשנאה ופחד קיומי שקוראים להוקיע, להרחיק ולהרתיע את כל מי שלא מתאים לתבנית ה"אנחנו" שמתגמשת בכל פעם לפי הצורך, רק כדי שבסוף נמות לבד.