כאן במערכת "טיים אאוט", רצינו לתת לכם את חווית המיקרו-דרמה האולטמיטיבית בביקורת שלנו על המיקרו-דרמה החדשה של "קשת" ו-V1, וגם הבנו שזה שוק רווחי ורצינו להיכנס אליו. אז אנחנו גאים להציג את ביקורת המיקרו-דרמה הראשונה אי פעם, "כשהמבקרים מתרגזים", מלאה בכל הקלישאות והמוטיבים החוזרים של הז'אנר המפוקפק הזה. צפייה, כלומר קריאה מהנה.
>>עולם בלי אורן נהרי הוא עולם שיודע קצת פחות

וואו, אני לא מאמין שהיום הגדול הגיע. סוף סוף, אני כותב ביקורת על "כשהגלים מתחזקים 2", סדרת המשך למיקרו-דרמה שכבשה את ישראל, המבוססת גם הפעם על ספר של שרון צוהר בשם "להתאהב ולהישאר בחיים". הסדרה עוקבת הפעם אחרי רותי (בגילומה של מיה מינץ), שמגיעה לחתונה של אח שלה בחיפוש אחרי סטוץ למטרות ריבאונד ופוגשת את אלמוג (בגילומו של תומר הכהן), חבר טוב של אחיה. קנאה, אובר-פרוטקטיביות, ושלל דרמות אחרות מאיימות על מערכת היחסים שלהם, אבל האם בסוף הם ימצאו אהבה?

כל החיים שלי, מאז שהייתי ילד מבקר קטן, חלמתי על לצפות בדרמה קצרה וזולה שמצולמת בצורה ורטיקלית ומותאמת לדור חסר הריכוז של היום. נכון, בפעם האחרונה שכתבתי ביקורת על "כשהגלים מתחזקים", המיקרו-דרמה הקודמת שכבשה את ישראל, סבלתי די הרבה מרמות הקרינג', המשחק החובבני והעלילה הגנרית. אפשר להגיד שהייתה לי חוויה קשה עם מיקרו-דרמות בעבר, אבל אולי אני פשוט צריך מיקרו-דרמה חדשה וסקסית כדי לשכוח מזה. מה שקוראים- ריבאונד.

אז אחרי שיחה עם כל החברים החתיכים שלי, שנראים בדיוק אותו דבר ולפעמים קשה לי להבדיל ביניהם, מצאתי את עצמי בחדר עם "להתאהב ולהישאר בחיים". זו הייתה אכזבה ממבט ראשון. כל פעם שאני חושב שאני מוכן למיקרו-דרמות האלו, הלב שלי נשבר מחדש, וגם המוח שלי סובל. למה כולן תמיד מתחילות בזוג שנפגש בחתונה? למה תמיד הכוכבים הם בחורה בלונדינית וגבר שנראה שיצא כרגע מפרסומת לקפה טורקי? למה הדיאלוגים תמיד מרגישים שנכתבו בזמן שהתסריטאי שיחק "מה הקשר" באפליקציה של "הארץ"? השאלות האלה מילאו את המוח שלי בזמן שניסיתי לכתוב את הביקרות האלה בזמן שעוד שיר פופ התנגן ברקע.

למה זה ממשיך לקרות לי? למה אני לא יכול למצוא את המיקרו-דרמה המושלמת לבלות את שארית החיים שלי איתה, כמו באגדות? אולי זה כי הפורמט הזה פגום מהיסוד? אולי הרדיפה אחרי תשומת הלב של בני נוער עם מוח-טיק-טוק יוצרת מוצר בלתי אפשרי לצפייה לבני 25 ומעלה? אולי לנסות לבקר פיסת תוכן כזאת, אפילו בצורה סאטירית ומודעת לעצמה, היא משימה חסרת תועלת? אבל אולי… אולי אני צריך לתת לאהבה, כלומר לביקורת, עוד צ'אנס. נכון, אני מוצא את עצמי פגוע כל פעם, אבל אולי משהו טוב יכול לצאת מזה. אולי המיקרו-דרמה הבאה שתצא מהמפעל הזה תהיה משהו ראוי לצפייה. משהו מרגש, מעניין, מצחיק. מי יודע?

התעוררתי בבוקר להודעה מהעורך שלי. הוא הודיע לי על מיקרו-דרמה חדשה מבית קשת ו-V1, "כשאוהבים אז כואבים", בכיכובם של בלונדה בלונדרסון וגיא פינג'אן, סיפורם המרגש של אמה, שהולכת לחתונה של בת דודה שלה ומתאהבת בעוז, חייל מילואים מסוקס ומחוספס. "יש 20 פרקים של שלושים שניות כל אחד" הוא כתב לי "תכתוב ביקורת עד מחר בבוקר?". האם אני יכול לתת לעצמי להיפגע שוב? האם אני אתן שוב צ'אנס לרומן עם המיקרו-דרמה המושלמת. נו טוב, אני מניח שאני צריך ריבאונד. *עוד שיר פופ גנרי מתנגן*.
כשהגלים מתחזקים 2, עכשיו בעמוד האינסטגרם של V1

• ביקורת טלוויזיה
• ❤ תרבות
• מיקרו דרמה
• קשת
• קומדיה