לואי סי.קיי בישראל: הקומיקאי יודע בדיוק מי הוא, ובדיוק מי הוא רוצה להיות

בפרק האחרון של העונה החמישית של "לואי" (שככל הנראה הייתה גם האחרונה בסדרה), לואי סי.קיי נוסע להופיע רחוק מהבית, באוקלהומה סיטי. הוא פוגש שם סטנדאפיסט בשם קני – אדם גס ולא נעים, סטנדאפיסט מה"דור הישן" – אף שהם בני אותו גיל פחות או יותר – רחוק מאוד מההומור המורכב והמתוחכם של סי.קיי. והשניים עוד נאלצים לחלוק חדר במלון. מערכת היחסים שלהם יודעת בעיקר ירידות, עד שמגיעה עליה אחת מפתיעה. הם מתווכחים על קומדיה, על מה מצחיק ומה מיושן. "אתה רוצה להגיד לי שפלוצים זה לא מצחיק?", שואל אותו קני פתאום. וסי.קיי, שבסיטואציה הזאת פתאום מוצא את עצמו מלוהק דווקא לתפקיד הסנוב, הניו יורקי, המתנשא, מודה: פלוצים זה מצחיק. הכי מצחיק. הוא אף פעם לא שמע שפלוץ שלא הצחיק אותו.

על הבמה בהיכל פיס ארנה בירושלים אתמול היו קולות של פלוצים. היו גם מבטאים מוגזמים בכוונה (של סיני קטן וכנוע, של גבר שחור שמן ושמח). היה מיקרופון שנמצץ כמו זין (קטע שאפשר למצוא בכל במה פתוחה במועדון סטנדאפ, אבל סי.קיי מצליח לחלץ ממנו שילוב מדהים של פאתוס ופאתטיות). מי שרואה, ובצדק, בלואי סי.קיי סמל לגל הסטנדאפ השכלתני, המתוחכם והפילוסופי שצמח בעולם בעשור האחרון, ממשיך דרכם של לני ברוס, ריצ'רד פריור וג'ורג' קרלין, בוודאי לא ציפה למופע עם דגש כל כך חזק על בידור, עם טאץ' קטן של ליצנות: המון תנועה על הבמה, המון קולות מצחיקים. אבל מי יכול להתנגד לזה, בטח כשזה מוגש על ידי רב-אמן ברמה של סי.קיי? אולי רק השמוק שיוכל להגיד עם יד על הלב שפלוצים לא מצחיקים אותו.

זהו השלב הנוכחי באבולוציה של הקומדיה של סי.קיי. בכל פאזה נראה שהוא משתחרר ממשהו, משיל עוד משקולת מהכתפיים: אם ב"Shameless" וב"Hilarious", שני הספיישלים מ-2006 ו-2009 שקנו לו את עולמו הוא השתחרר ממגבלות חברתיות, שהרשו לו לפרק תחומים בהם מעטים העזו לגעת עד אז, אז ב"Live at Beacon Theater", שנתיים מאוחר יותר, הוא השתחרר מהצורך להישען על קצב גבוה של בדיחות והרשה לעצמו להיות יותר מהורהר, יותר איטי, יותר עמוק. במופע הסטנדאפ החדש שלו סי.קיי משתחרר מהצורך להוכיח שהוא חכם, מהצורך לבסס את עצמו כקומיקאי חכם. יותר מאי פעם, סי.קיי מרשה לעצמו להשתטות, וגם נראה שהוא נהנה על הבמה יותר מאי פעם. רוב הערב הוא פשוט זרח (או שאולי זו פשוט הזיעה. עד שהוא החליט להתחיל לעלות על הבמה בחליפה ועניבה, הוא עושה את זה דווקא באוגוסט, בישראל?).

אפשר להתאמץ ולחפש את המגרעות. להגיד שסי.קיי כבר לא רענן ומדויק כמו פעם. אין מהשעה הזאת ציטוטים שתמצאו את עצמכם חוזרים עליהם במשך שנים, וחלק גדול מהנושאים הם נושאים שהוא כבר נגע בהם בעבר ובצורה חדה יותר (החלק הסוגר של המופע, בו סי.קיי מספר על ההורים והסבים שלו – נושא שהוא לא נגע בו בעבר מעולם – הוא, בהתאם, גם המצחיק והמעניין ביותר בערב). אבל זה נשמע כמו משהו שלואי סי.קיי, המתנשא, הניו יורקי, הסנוב היה אומר. והדבר העיקרי שאפשר ללמוד מהמופע הזה, ומהפרק האחרון של הסדרה, הוא שהחיים הם הרבה יותר כיפיים אם אנחנו לא נותנים לסנוביזם לנהל אותנו.