האוננת וגם ירשת: הסרט הגנוז של לואי סי.קיי הוא מניפסט של תוקפן

ביום חמישי האחרון החלה הקריירה של לואי סי.קיי לקרוס. זה לא קרה בבת אחת, אבל כמו בדומינו, ברגע שנפלה האבן הראשונה כולם הבינו בדיוק לאן זה הולך. האבן הראשונה הזו היתה ביטול הפרימיירה החגיגית של סרט הקולנוע שביים, "I Love You, Daddy", והאצבע שדחפה אותה היתה תחקיר של הניו יורק טיימס שהביא עדויות של חמש נשים שהאשימו את סי.קיי במעשים מגונים.

ביומיים הבאים כמעט כל גוף שהיה ביחסים עם סי.קיי ניתק איתו מגע: נטפליקס ו-HBO הודיעו שלא יעבדו איתו על פרויקטים עתידיים מתוכננים, רשת FX שבה משודרת ״לואי״ הודיעה על הפסקת היחסים איתו, הוא פוטר מתפקידו בסרט האנימציה ״החיים הסודיים של חיות המחמד 2״ ומפיצי "I Love You, Daddy" החליטו לגנוז אותו ולא להוציאו להקרנות מסחריות. סי.קיי הוציא הודעה רשמית שבה הודה במעשים רק לאחר שכבר לא היה לו מה להפסיד.

ההאשמות כלפי סי.קיי החלו לצוץ בתקשורת כבר ב-2012, ובפעמים הבודדות שבהן נשאל על כך בראיונות, הכחיש את המעשים שבהם הודה כעת. בספטמבר האחרון, לקראת הקרנת הבכורה של "I Love You, Daddy" בפסטיבל הקולנוע בטורונטו, הוא עדיין הכחיש. "אלו רק שמועות", אמר בראיון לקארה באקלי מהניו יורק טיימס. "כשלוקחים חלק בשמועה היא הופכת לגדולה יותר, זה הופך אותה לאמיתית". "אז זה לא אמיתי?", הקשתה באקלי. "לא", השיב סי.קיי. "שמועות, זה כל מה שזה". בסוף השבוע האחרון באקלי היתה אחת משלוש העיתונאיות החתומות על התחקיר שהכריח את סי.קיי להתמודד סוף סוף עם מה שעכשיו כבר ברור שאינו שמועות.

בעוד בראיונות בתקשורת סי.קיי הכחיש את המעשים המיוחסים לו, ביצירות שלו הוא הציג אותם לראווה. בפרק העשירי בעונה הרביעית של "לואי", דמותו של סי.קיי תוקפת את זו של חברתו הטובה, פמלה (בגילומה של חברתו הטובה גם בחיים האמיתיים, פמלה אדלון). היא שמרה על בנותיו בזמן שיצא להופיע, וכשהוא חוזר הוא מוצא אותה ישנה על הספה. "בבקשה אל תתחיל לאונן, אני ערה", היא מבקשת ממנו. כשהיא מנסה לצאת מהדירה הוא חוסם לה את הדרך, ומתקיים ביניהם מאבק פיזי ממושך. "אתה אפילו לא יכול לאנוס כמו שצריך!", היא צורחת עליו. בכך, סי.קיי לקח טראומה שהוא בעצמו גרם והפך אותה לסיפור שלו. מעבר לזילות המוחלט של קורבנות מעשיו, הוא מבקש גם להרוויח על גבן באמצעות חומרים לסדרה שלו, מעין "האוננת וגם ירשת". למרות שסי.קיי ידוע, בין היתר, בהתייחסויות שלו למורכבויות ביחסים בין גברים ונשים, בסדרה שלו, בסופו של דבר, נמחקו כל המורכבויות הללו. לואי הוא הגיבור, הוא דמות פגומה אך אהובה, שהצופה סולח לו על הכל כי הוא יודע שהוא היה לא בסדר. אז לא, זה לא מספיק.

לואי ופמלה בפרק המדובר (צילום מסך)

ב-"I Love You, Daddy" הוא כבר לוקח את הסליחה של הצופים כמובנת מאליה. סי.קיי האמין שהוא חסין מפני הביקורות וההאשמות, ובעזות מצח שבדיעבד היא כמעט בלתי נתפסת, עשה סרט על בחור בשם גלן, תסריטאי מצליח במשבר, שמלהק שחקנית נחשקת לפרויקט שהוא לא מצליח לכתוב. במקביל, בתו בת העוד-רגע-שמונה-עשרה מתחילה להתרועע עם במאי מבוגר ובעל מעמד מיתי, תואם וודי אלן. "הסרט החדש של לואי סי.קיי על וודי אלן!", קראו הכותרות אי אז בספטמבר, כאילו היורש של אלן הולך פעם אחת ולתמיד לתת דין וחשבון לקולנוען שהתחתן עם בתו המאומצת ושבתו המאומצת השנייה האשימה שאנס אותה כשהייתה בת שבע. אבל כמה טעינו.

"I Love You, Daddy" הוא מניפסט של תוקף שמבקש שניתן לו להמשיך להטריד ולתקוף בשקט. מהרגע הראשון שלו הוא מעמיד את גופה של קלואי גרייס מורץ, המגלמת את בתו של גלן, לטובת המבט הגברי; הוא לועג למושגים כמו ״הסגברה״ שנכנסו לשפה בהשפעת הפמיניזם, כאילו לקחו לו את הצעצוע האהוב עליו — תחושת העליונות, במקרה זה על נשים. גלן מטיל ספק בשורדות של תקיפה מינית, טקטיקה שסי.קיי נקט בה בעצמו. הוא מפשל, וכשהנשים בסרט מאלצות אותו לקחת אחריות על הטעויות שלו עצמו הוא כועס. הוא מנסה להתחיל עם חברתה הטובה של בתו, וכשהוא "מנסה להתחיל" הוא פשוט נוגע בה. בסדר, הסכמה זה כנראה לא קונספט בעל חשיבות עבור לואי סי.קיי.

כל כולו של הסרט הזה הוא כמיהה לסדר הישן. הכמיהה הזו לא רק באה לידי ביטוי בשימוש בשחור לבן ופסקול הג'אזי, אלא בכל צעד ושעל של הדמויות. הרי ברור לכולן שלמרות הגבולות המטושטשים יש בסדר ולא בסדר, נכון ולא נכון. בעוד רובנו מהלכים בזהירות סביב הגבולות האלו ומנסים לשמור על אמות מידה מוסריות, סי.קיי חושב שעצם ההכרה שלו בגבולות המטושטשים נותנת לו אישור לחצות אותם. "אני לא וודי אלן", הוא כמו מבקש לומר, "אבל אם ארצה, אוכל להיות". לא היום, לואי. לא היום ולעולם לא עוד.