שוב היא כאן: איך לחזור לפסיכולוגית שנפרדה ממך?

רות אלבז חשבה שהיא והפסיכולוגית שלה סיימו, אבל לחיים היו תוכניות אחרות (ויש לה את השיערות הלבנות שיוכיחו זאת)

אוקיי, אז זה בדרך כלל לא באמת על ספה. בטיפול (איור: שאטרסטוק)
אוקיי, אז זה בדרך כלל לא באמת על ספה. בטיפול (איור: שאטרסטוק)
19 ביוני 2019

אחרי לבטים ארוכים שנמשכו כשלושה חודשים, דפקתי השבוע שוב בדלת של הפסיכולוגית. כשהיא פתחה את הדלת היא בהתה בי וזרקה: "וואי, יצאו לך מלא שערות לבנות". אני והפסיכולוגית פותחות את העונה השביעית שלנו (כבר מזמן אנחנו לא לפי עלילת הספרים). העונה היחידה שאין בעיה לעשות בה ספוילרים: החיים קשים.

לא תכננתי לחזור אליה. עקרונית הדלת הזו נסגרה כבר ממזמן. לפני שמונה חודשים היא חתכה ממני. היא נשאה את הנאום הכי מרגש שיכולתי לשמוע על איך שהתבגרתי, איך אני בטוב, איך אני שקטה. היא כמובן לא שיקרה, אבל נגמרה העונה ומסתמן שבהפסקה הזו החליפו לנו תסריטאים. הפעם הם לא מוותרים לדמויות.

לפני שלושה חודשים הרגשתי לראשונה שיש משהו שעוד לא פתרתי. אז, הרגע שנפל לי האסימון שאני צריכה לדבר עם הפסיכולוגית היה רק בגדר פנטזיה, סתם לדמיין מה הייתי אומרת לה ומה היא הייתה עונה לי. עם הזמן הפנטזיה הזו הפכה לקול ברור, ולשון דבריו "אני פשוט חייבת לדבר איתה". כשנכנסתי לחדר שלה, אחרי הפסקה כזו ארוכה, הרגשתי שאני מאכזבת לא רק אותי אלא גם אותה. החזרה לטיפול מידמה תחילה לכישלון, ועיקרו בושה.

לפני שמונה חודשים עזבתי את הפסיכולוגית שלי והיום אני שבה אליה, עם זבוב בראש שלא מניח לי. לא פתרתי את זה, וזה בסדר. לפעמים הזבובים שלנו שקטים ולפעמים הם רועשים. היה לי קשה להבין שאני לא מאכזבת אף אחד ושאני זקוקה לה. היא בעצמה הבחינה בשערות הלבנות שצמחו לי בהיעדרה.