ארץ, עיר: הכירו את הגרסה התל אביבית לשיעורי מולדת בבית הספר

תוכנית הלימודים "לחיות בעיר" מסיימת שנה ראשונה שבה למדו 500 ילדים אדריכלות, אמנות ופרפורמנס - ובעיקר להביט מחדש בעיר, בבניינים וזה בזה

ביקור בבית ליבלינג (צילום: יעל שמידט)
ביקור בבית ליבלינג (צילום: יעל שמידט)
13 ביוני 2018

כשהיינו ילדים היינו יושבים בכיתה ושומעים על תופעות טבע מעניינות, לומדים לקרוא מפה ויוצאים החוצה לגלות את העולם בעיניים שלנו. היום, ברוח האורבניות המתחדשת, מצטרף למשפחת השיעורים בסגנון של"ח וידיעת הארץ שיעור נוסף – "לחיות בעיר". התוכנית, שמסיימת שנה ראשונה ונלמדה עד כה על ידי 500 תלמידים בחמישה בתי ספר בתל אביב (גרץ, גבריאלי, בלפור, תל נורדאו והיובל), עוסקת בקשר שבין עיר, קהילה, אדריכלות ואמנות. היא נוסדה על ידי ערן איזנהמר, מנהל התוכנית החינוכית במרכז העיר הלבנה, שהחליט לקחת רעיונות של הוגים אורבניסטיים והתפרץ עם שותפיו למרכז לדלת פתוחה במינהל החינוך בעיריית תל אביב־יפו.

כך נוצרה תוכנית לימודים חדשה שיושבת תחת שיעורי מולדת. במובן מסוים גם השם מולדת הולם, הרי העיר היא במידה רבה מולדת לא פחות מהארץ. את השיעורים מעבירות אמניות, אדריכליות ומעצבות, שפותחות בפני הילדים פתח חדש לסביבה המוכרת שלהם – הבית, הכיתה, השכונה והעיר – כדבר שאינו מובן מאליו וכמקום שאפשר לצאת ממנו לאפשרויות חדשות, בראש וגם דרך הגוף. מלבד הלמידה הילדים עוברים התנסויות מעשיות בכיתה ובעיר תוך שימוש בתוכן מעולם האמנות, הפרפורמנס, הארכיטקטורה והמדע. לדבריו של איזנהמר, הגישה החינוכית שעומדת מאחורי התוכנית אינה מאמינה בתשובות של נכון ולא נכון ובלמידה מספרי לימוד, ויש בה יותר דגש על מה הילד מרגיש וחווה ועל מה הוא חושב כשהוא חי בעיר.

תלמידות כיתה ד׳ בבית ספר נורדאו (צילום: יעל שמידט)
תלמידות כיתה ד׳ בבית ספר נורדאו (צילום: יעל שמידט)

עוד כתבות מעניינות:
ספרי הילדים הכי מומלצים בשבוע הספר
המדריך המלא לקייטנות הכי טובות בחופש הגדול
כך תסעו עם הילדים לפסטיבלי מוזיקה – ותשרדו

קשרים חדשים אלו הם גם אחת מהמטרות ששמה לעצמה שירלי רימון, מנהלת מינהל החינוך בעירייה. "מערכת החינוך צריכה שינוי", היא אומרת, "יש קונצנזוס רחב לגבי זה בין כל בעלי העניין הרלוונטיים. אנחנו במינהל החינוך מציעות גישה שנתפסת כמהפכנית, אך בעצם חוזרת לבסיס החינוך הטבעי: חינוך מבוסס קשר; קשר מורה־תלמיד, קשר מורה־הורה, קשר בית ספר־קהילה, קשר תלמיד־סביבתו הטבעית, קשר תלמיד־תלמיד ועוד. זה קשה יותר ממה שזה נשמע היות והמערכת הקיימת בנויה אחרת לחלוטין. המערכת הקיימת היא היררכית ושמרנית והתלמיד נתפס בה ככלי ריק ופסיבי ולא כיצור סקרן וחוקר ופעיל בסביבתו. מפה נבעה המוטיבציה שלנו להכניס תכנים חדשים לתוכנית הלימודים. אנחנו מפתחים במינהל החינוך תוכנית רב גילית ורב שנתית מגן ועד י"ב, שעניינה דמוקרטיה וחיים משותפים. כל התוכניות מפתחות גם ערכים וגם מיומנויות. זהו שילוב של תוכן ופדגוגיה, שבא לעשות שינוי רדיקלי במערכת החינוך".

תוכנית הלימודים ב"לחיות בעיר" מחולקת לשלוש יחידות – "הבית: אני והמרחב שלי", "הרחוב: אני והשכונה" ו"העיר: החיים שלנו בעיר". הילדים לומדים להבין מושגים כמו זום אין, זום אאוט, פרספקטיבה, חלל/מרחב, צפיפות, שיטוט וקנה מידה והמטרה היא שהלמידה תתבצע דרך עשייה. אחד השיעורים שהילדים למדו השנה הוא "המצאת הבניין כמערכת מגורים בעיר". כדי להבין את המערכת הייחודית הזאת, לומדים התלמידים להבין את המערכת השלמה ופועלים דרכה: העולם מורכב מיחידות שנקראות יבשות, היבשת מורכבת מיחידות שנקראות ארצות, הארץ מערים, העיר משכונות, השכונה מרחובות, הרחוב מבניינים, הבניין מדירות, הדירה מחדרים, החדר מחולק באמצעות רהיטים והרהיט משמש אותנו לפעולה.

שיעור בעיר (צילום: רותם וולק)
שיעור בעיר (צילום: רותם וולק)

קירות שעשויים מזיכרונות

ואיך הילדים מגיבים לשיעורים? רותם וולק, במאית ואמנית פרפורמנס ואחת המדריכות בתוכנית שגם כתבה רבים ממערכי השיעור, מספרת: "באחד השיעורים שעסקו במרחב האישי, בבית שלנו, אמרה אחת התלמידות: 'כשקונים חדר חדש הקירות עשויים מבטון, אבל אחרי שגרים בו הרבה זמן הם עשויים מזיכרונות'. באחד הסיורים שעוסקים בשכונה אמרה אחת התלמידות שזה נחמד סתם ללכת בלי מטרה כי פתאום רואים כל מיני דברים שלא ראינו קודם. אנחנו רגילים לחשוב שילדים כל הזמן עושים דברים כאלה, אבל האמת היא שילדים היום כמעט לא מסתובבים בחוץ".

כדי להבין את המושג "התבוננות" מקבלים התלמידים ממש בתחילת התוכנית תרגיל התנסות שבו הם בוחנים את המושג זה עם זה לפני שעוברים להתבונן בבניינים בעיר. במסגרת התרגיל התלמידים צופים בעבודה האלמותית של מרינה אברמוביץ' "The Artist Is Present" שבה היא ישבה ב־MoMA והביטה לזרים בעיניים במשך חודשיים וחצי.

"הרבה פעמים כשאנחנו מראים להם עבודות אמנות הן נראות להם מוזרות או הזויות, אבל כשהם מתנסים בפעולות בעצמם הם מגלים שזה דווקא מאתגר, כיף ומעניין", אומרת וולק. "כשהם ראו את העבודה של אברמוביץ' זה נראה משעמם ולא הגיוני, אבל כשהם התבקשו לעשות זאת בעצמם זה עם זה, פתאום הם גילו שזה קשה לא לצחוק ושזו בעצם חוויה אישית מאוד. ילדה אחת אמרה: 'זה כמו להסתכל על עצמך'. הילדים אפילו הציעו להחליף את שם התוכנית מ'לחיות בעיר' ל'מבטי עולם' או 'ריאיון עם העולם' כדי להדגיש את השיח שמתקיים עם העולם והסביבה שלנו".

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד