"אני לא זוכר כמה שילמתי אבל בטח 1,500, אולי 1,700 ש"ח"

בדירה ברחוב יוחנן הסנדלר שבה מתגוררים היום עופר קרסו (34) ועדן רוזנפלד (23) התגורר ב־1994 ליאור אשכנזי. תל אביבים חוזרים לדירה הראשונה שלהם בעיר ונזכרים בשותפים, בקירות המתקלפים ובלילות הפרועים. פרוייקט מיוחד

ליאור אשכנזי. צילום: איליה מלניקוב
ליאור אשכנזי. צילום: איליה מלניקוב
27 במרץ 2018

"זה היה חדר הזבל של הבניין, עכשיו העבירו את הפחים לכניסה", מסביר ליאור אשכנזי כשאנחנו נכנסים לדירת הקרקע שאליה עבר בתקופה שבה למד בבית ספר למשחק. בדירה, הוא אומר, שום דבר לא השתנה ("בעל הבית אמר לכם שהוא שיפץ, אה? הכל אותו הדבר"), אבל כל השאר כן: "רבין עוד היה ראש ממשלה, ואני לא זוכר כמה שילמתי אבל בטח 1,500, אולי 1,700 ש"ח, זה היה בדולרים והדולר היה שווה קצת יותר".

לדירות ראשונות נוספות:
חמי רודנר
סתיו שפיר
גילה אלמגור
אוהד נהרין
אורנה בנאי

עופר ועדן משלמים יותר מכפול מהסכום הזה, ומעדכנים שבעוד ארבעה חודשים יעזבו לדירה גדולה יותר של אותו בעל בית. אשכנזי מצביע מתג על הקיר וממליץ: "זה מתג מ־1920, זה וינטג', אתם יכולים לפרק את זה כשאתם הולכים".

"לא הכרתי כלום אז לקחתי מונית"

אלה היו ימי הזוהר של שינקין, אבל אשכנזי מבהיר שלא יכול היה להרשות לעצמו לאכול באורנה ואלה, המסעדה שרק נפתחה אז. "הייתה מכולת ברחוב שאפשר היה לרשום בה והיו שני גרוזינים שמכרו עופות בגריל. היו עוד בתי קפה, היו שני ברים, לא היה מתנ"ס. כל האזור של הגינה היה אזור עישונים כזה". הגודל של הדירה לא הפריע לו, גם ככה הוא העביר את השעות מתשע בבוקר עד 11 בלילה בלימודים, ובשאר הזמן ניקה חדרי מדרגות.

ליאור אשכנזי. צילום: איליה מלניקוב

מהדירה הזו עבר אשכנזי לדירת שותפים עם חברו יוסי מרשק במסריק ("רוב הזמן לא היינו בהכרה, זה היה הניינטיז אני מזכיר לך"). עופר אומר שהדירה הראשונה שלו בעיר הייתה ברחוב מסריק, לפני 14 שנה: "כשהלכתי לראות את הדירה הייתי בדיזנגוף סנטר, אבל לא הכרתי כלום אז לקחתי מונית. נראה לי שהנהג לקח אותי דרך ארלוזורוב".

עדן, במקור מהקריות, הוא הצעיר מבין השלושה וגם התושב הכי חדש בעיר, שמודה שעבר לעיר הגדולה "בעיקר כדי להתרחק מהבית שלי והאזור שלי". אבל זה לא מפריע לעופר וליאור ליפול לשיחה נוסטלגית על תל אביב של פעם. "בדיוק אז התחילה להיות תל אביב, היסודות למה שתל אביב היא היום נבנו אז בניינטיז, אני חושב שאפילו הבראסרי לא היה". עופר מצדו נוסטלגי לתחילת שנות ה־2000, כי "הסצנה של הגייז הייתה יותר נחמדה, יותר מפויסת ופחות לוחצת. הקהילה הייתה מאוחדת יותר. היה זול משמעותית לשכור דירה. היום אין תנועה בשינקין, בימי שישי אנחנו הולכים לטייל ואין אנשים, ואני מספר לעדן כמה היה צפוף ברחוב הזה פעם. לא היה אז מצב לעבור ברחוב".

בכל זאת, לדברי אשכנזי העיר השתנתה לטובה, "בהכל. לא רק קולינרית. כל מה שאתם רואים פתוח בלילה, זה לא היה ככה. הכל היה טיפה מוזנח, זה לא היה נראה כמו עכשיו. אני זוכר שנתי רביץ, שלמד איתי, קנה לי פוסטר ענקי של רוברט דה נירו ב'נהג מונית'. מתנה שתלטנית אבל יפה. דה נירו היה האיידול שלי".