לילוש: אין שום הצדקה למסעדה להגיש ארוחה בכלים חד פעמיים

החורף שהגיע לביקור חפוז כאילו היה בחור שהכרת אתמול בטינדר שעוד יומיים לא תשמעי ממנו, נתן לנו תירוץ לחפש איך להתחמם. משמע, הצטיידנו במטריה ויצאנו לבקר את לילוש, הביסטרו השכונתי השוכן לו כבר שנים ליד כיכר רבין וידוע במבחר המרקים העשיר שלו. אלא שעם הגעתנו למקום הופתענו לגלות שהשנה היא עדיין 2020 והקונספט הוא עדיין טייק אוויי.

כן, היה קצת מבאס לראות שהמקום, שבעבר היה עמוס שולחנות נותר עומד בגרסת הקורונה הפרגמטית שלו. הסועדים השמחים הוחלפו בשיירה בלתי נגמרת של שליחי וולט שבאים והלכים. זה לא עצר בעדנו מלהתיישב בשולחן וחצי שנותרו בחוץ – צעד שכנראה הפתיע גם את עובדי המקום שלא זכרו איך לתקשר עם סועדים בלייב (אחרי 10 דק בהן ישבנו ליד השולחן נזכר העובד להגיד לנו שמזמינים מבפנים). תפריט ענק הודבק על חלון הראווה של המסעדה והציג שלל מנות המחולקות לסקשנים שונים: מנות ראשונות, פניני, סלטים, פסטות ועיקריות וגם ערכת ה"לא מרגיש טוב" המפורסמת, שזכורה לנו לטובה מהשם שלה וגם מאחת ההזמנות המוצלחות שעשינו מהמסעדה בעבר. כמו שאמרנו, המקום ידוע במבחר המרקים העשיר שלו, שזה טוב ויפה כשמזמינים מרק. הבעיה מתחילה כשגם מנות שלא אמורות להיות מרק, מגיעות בפורמט שהוא לגמרי מרק.

סניף משלוחים שעדיין נאחז בשולחן-שניים. לילוש (צילום: ענבל פועה וענבל קורמן)

וכך, למנות הראשונות הזמנו מרק בטטה עם נגיעת שמנת (36 ש"ח) ומרק עגבניות (36 ש"ח, שניהם מגיעים עם לחמניות, שקדי מרק וקרוטונים). בשני המרקים הרגישו את הטעמים העמוקים של הירקות, והשמנת במרק הבטטה נתנה לו את הקיק שסייע לו להפוך ממרק ביתי למרק שראוי להיות מוגש במסעדה. וכאן גילינו את המגמה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה: כל המנות הוגשו בכלים חד פעמיים, דבר שלא תרם לאווירה של "אנחנו כאן בשביל המשלוחים, מה אתן עושות פה?".

זה… מרק ניוקי, אנחנו מניחים. לילוש (צילום: ענבל פועה וענבל קורמן)

בגיזרה הצמחונית הוזמן למנה העיקרית ניוקי רוזה (52 ש"ח) – ניוקי ברוטב עגבניות, שמנת, פרמז'ן פטריות וערמונים. עד כה סטנדרטי, אבל כשהזמנו את מנת הניוקי לא תיארנו לעצמנו שנקבל מנה שלישית של… מרק. הניוקי שחה בכמויות של רוטב שלא היו פרופורציונליות לשום דבר (אולי מלבד למרק) וזה חומרי הגלם לא הרגישו איכותיים במיוחד. לא היה איזשהו טעם ייחודי וזכיר למנה. היה לה מרקם. של מרק.

בגיזרה הבשרית הוזמן תבשיל עוף בקרם קוקוס, עשבי תיבול על אורז לבן (59 ש"ח). המראה של המנה היה מאוד לא אטרקטיבי, ושיקף גם את הטעמים שלה. האורז היה עיסתי (לא מרק, אבל בדרך לשם), קוביות העוף היו חסרות טעם לחלוטין ווהדבר היחיד שעשבי התיבול תרמו לסיטואציה היה את הצבע הירוק. לאחר מספר בודד של ביסים, המנה נותרה יתומה על השולחן.

למה זה מגיע בכלים חד פעמיים? לילוש (צילום: ענבל פועה וענבל קורמן)

לקינוח הוזמנה עוגת בננה בחושה טבעונית עם שוקולד צ'יפס (22 ש"ח). עוגת הבננה היא מסוג העוגות שהרוב המוחץ יופתע שהיא טבעונית. העוגה הגיעה ברמת מתיקות ולחות מדויקת. הגודל של הפרוסה היה נדיב ביותר והיא חוסלה עד תום. רק חבל שגם היא הגיעה בקופסת פלסטיק שהוגשה על צלחת נייר (!), מה שבטחח לא תרם גם להתחממות הגלובלית – שזה חבל, אם לילוש בונים על חורף ארוך בשנת 2023 שיעזור להם, בכל זאת, למכור מרקים.

כרוביות: 2.5
סטייקים: 2