הלכנו ללקט צמחי מאכל בתל אביב הסודית, ופשוט עף לנו המוח
שביל קטן מוביל לתוך שמורת טבע מהממת שבה צומחים פרא צמחי בר למאכל ופטריות, מחכים להיקטף ולהיכנס לתבשיל. הכרעת המדור: זה הבילוי הכי מושלם שהיה לאימא ואלונה
אימא: אני רוצה להתחיל מהסוף הפעם, כי אני לא מסוגלת להתאפק.
אלונה: כן…?
אימא: עף לי המוח מהבילוי הזה.
אלונה: ממש. זה היה הבילוי הכי כיפי שעשינו עד עכשיו.
אימא: אז אחרי שעשינו בילדאפ כזה, בואי נגלה לקוראים מה עשינו.
אלונה: הלכנו לסיור ליקוט של צמחי בר למאכל.
אימא: איפה זה היה?
אלונה: בפארק הירקון, אבל באזור פחות מוכר.
אימא: ברמת גן, ליד רחוב חרוזים 28, יש גן שעשועים שממנו יוצא שביל קטן לתוך שמורת טבע מהממת.
אלונה: מלא טבע!
אימא: ליד תל נפוליאון.
אלונה: כן, וזה לא היה רק אנחנו. היינו קבוצה, והעבירה את הסיור תום סיון והיא מאד מאד נחמדה ויודעת הכל. אני הייתי בשוק. גם אם שואלים אותה על הצמח הכי קטן, היא יודעת איזה צמח זה.
אימא: הרעיון היה שאנחנו בעצם מטיילים בשמורה, מלקטים צמחים שהם למאכל ולומדים עליהם, לומדים איזה צמחים הם רעילים ומסוכנים ואיזה באמת אכילים ומה אפשר להכין איתם, טועמים מהם על הדרך. מה עוד חיפשנו?
אלונה: פטריות, ולמרות שזה ממש ממש סוף העונה שלהן מצאנו קצת.
אימא: איזה סוגי צמחים ליקטנו?
אלונה: אני ליקטתי למשל צמח שלא הכרתי שקוראים לו חומעה, וליקטנו עלי חוביזה.
אימא: וואי ליקטנו מלאאאא עלי חוביזה.
אלונה: וכשחזרנו הביתה הכנו מהם ממולאים.
אימא: כשאת אומרת "הכנו" למי את מתכוונת?
אלונה: אליך, וזה היה טעים ברמות. זה היה כאילו טעם של עלי גפן ממולאים רק יותר עדין.
אימא: בואי נחזור לליקוט.
אלונה: ליקטנו גם אספרגוס, שהשיח שלו מאד קוצני, ליקטנו שומר…
אימא: ליקטנו עלים של חרצית.
אלונה: חמציצים…
אימא: חרדל, שום.
אלונה: וואי השום היה טעים. היה איזה צמח שהיה ממש בטעם של ליקריץ, שמי שאוהב ליקריץ ממש יאהב אותו, אני לא אוהבת.
אימא: אני שונאת ליקריץ.
אלונה: אל תגידי שונאת, יש אנשים שאוהבים.
אימא: אני לא שונאת, אני מתעבת ליקריץ.
אלונה: תגידי "זה לא לטעמי".
אימא: אני חושבת שאנשים שאוהבים ליקריץ משהו לא בסדר איתם בראש. לא הייתי רוצה להיתקל בסימטה חשוכה באדם שאוהב ליקריץ.
אלונה: למה?
אימא: כי משהו איתו מאד לא בסדר.
אלונה: אבל יש הרבה אנשים שאוהבים ליקריץ, זה לא יפה שאת אומרת את זה.
אימא: סבבה, שישמרו מרחק.
אלונה: אוקיי. בואי נחזור לליקוט. היה ממש כיף, ואני עוד הצלחתי לעשות את זה עם יד אחת.
אימא: נכון, הייתה לך יד אחת כמו טרומפלדור, כי דאגת לסגור עליה את הדלת של האוטו לפני יומיים. איזה יפה היה המקום בשמורה שעצרנו לאכול בו?
אלונה: וואו. זה היה עץ, שמתוכו צמחו ענפים בצורת סורגים. יפהפה.
אימא: היה כיף לשבת לאכול שם ולשתות קפה. ואז עלינו לגבעת נפוליאון. ומה תום סיפרה לנו שהאגדה מספרת עליה?
אלונה: שכשנפוליאון בא לשם עם הצבא שלו, זה היה אחרי הרבה הרבה זמן שהם הלכו במדבר, ואז הם עצרו שם, וכל החיילים הורידו את הנעליים שלהם, ושפכו את כל החול שהצטבר בפנים, ומהחול של כל הנעליים שלהם נוצרה הגבעה.
אימא: אגדה יפה. ומה יש בגבעה הזו?
אלונה: מלא צמחים.
אימא: וואו כמה יפה שם! משטחים עצומים של ירוק ובתוכם אנשים יושבים לעשות פיקניקים. זה נראה כמו ציור.
אלונה: נכון.
אימא: את זוכרת שמות מוזרים של צמחים שמצאנו? כי אני כתבתי הכל.
אלונה: כתבת את כולם? איך קוראים לפרח הכחול המושלם הזה?
אימא: תורמוס. את זוכרת מה זה נרתיקנית נאה דביקה?
אלונה: אההה…
אימא: זו הפטריה הגדולה שתום מצאה בהתחלה. גדילן?
אלונה: גדילן מצוי.
אימא: בוצין מקורץ.
אלונה: אמא, מפורץ! בוצין מפורץ!
אימא: יותר אהבתי מקורץ. זה גם כינוי מעולה בשבילך כשאת חופרת לי, בוצין מקורץ.
אלונה: אמא…
אימא: אוקיי, שני השמות הבאים הם אמיתיים: טרשנית שרועה ו.. אמיך קוצני.
אלונה: חחח
אימא: אבל את בוצין מקורץ.
אלונה: מפורץץץץ!
אימא: ותום היתה מהממת. היא לימדה אותנו המון בסיור הזה.
אלונה: לגמרי. וגם בדרך כלל היא מבשלת בסוף הסיורים האלו, אבל אנחנו בישלנו בבית
אימא: אנחנו?
אלונה: את.
אימא: איזה כיף זה לאכול משהו שקטפת…
אלונה: זה מספק.
אימא: אז איך את מסכמת את הבילוי?
אלונה: מדהים. יכולתי להמשיך אותו לנצח.
אימא: גם אני. בא לי לעשות אותו שוב מחר.
אלונה: כן כן!
אימא: תירגעי. את הולכת מחר לבית ספר.
אלונה: שיט.
עדכונים על הסיורים הבאים בעמוד הפייסבוק של תום סיון, 200 ש"ח למשפחה (עד חמש נפשות)