לפני ואחרי
יש רגעים שמשנים את כל מהלך החיים. תאונת דרכים ושיקום אינטנסיבי, למשל. איטן סלומון עברה את זה, ונשארה בחיים לספר – וגם לשיר על זה
אמנים בכלל, ומוזיקאים בפרט, נוטים להקרין ביטחון עצמי גבוה. אמנית שאני מכיר תיארה את הלך הרוח הזה כצורך, שניתן להגדירו אפילו כהישרדותי, של היוצר להאמין שהוא ב'טופ' של תחומו, ושלאמנות שלו יש משמעות ומקום ייחודיים. תפיסת העולם הייחודית הזו מקשה להעביר באופן מלא מפגש עם אמן לדף בודד בעיתון, אך במקרה של איטן סלומון (29) – זה כמעט בלתי אפשרי.
לאיטן יש אישיות כובשת, מעין אופטימיות מתובלת בגישה הומוריסטית. אולי היא ירשה זאת מאמה, ניצה שאול, ששיחקה ב'גבעת חלפון אינה עונה', 'חגיגה בסנוקר' ועוד. אולי זו תוצאה של העובדה שניצלה ממוות ועברה שיקום ארוך, כזה שחייב להשאיר חותם על האדם בצורה כלשהי. כך או כך, מדובר בזמרת שאת הסיפור – ואת המוזיקה שלה – שווה להכיר.
הדרך שהובילה את איטן אל האלבום הראשון שלה, 'לפני ואחרי' שיצא בסוף שנה שעברה, לא הייתה קלה. "האלבום נכתב בתקופה לא מזהירה בחיים שלי. הייתי בשיקום אחרי תאונת דרכים קשה שעברתי לפני כחמש שנים; רכב פגע בי בזמן שרכבתי הביתה על האופניים שלי ברחוב אבן-גבירול. נפצעתי קשה והייתי מורדמת ומונשמת שלושה ימים עם פגיעת ראש, פגיעות פנימיות ורגל מרוסקת. לא להיט. אחרי התאונה היה לי המון זמן להעביר בבית, וכאשר התחלתי להרגיש יותר טוב, אבא שלי הביא את הקלידים מהדירה שלי. הייתי יושבת וכותבת, ומתוך השירים האלה נולד אלבום".
שם האלבום מתאר את התחושות שלך לפני ואחרי התאונה?
"בעיקרון כן. כשחשבתי על השם הזה היה לי ברור שאני מדברת על התאונה. אבל עובר זמן, ויש עוד התמודדויות בחיים, וגם אחרי הרבה טיפול פסיכולוגי אני יכולה להגיד לך שהיום זה מסמל בשבילי לפני ואחרי של המון דברים. התאונה גם לא מופיעה באופן מפורש בשירים, אבל אפשר לקרוא על זה בין השורות".
איטן, אשר כתבה והלחינה את רוב השירים באלבום שלה, מתארת את עצמה כעצמאית: "מהבחינה הכלכלית, ממנתי את הכל לבד – כל השלבים בדרך, בין אם זו בחירה של שירים, בחירה של מפיק או כל דבר אחר שסובב את תהליך היצירה של אלבום. גם מבחינת הניהול אני מנהלת את עצמי".
"עד שמגיעים לשלב הזה שיש אלבום מוכן יש הרבה ניסוי ותהיה", מודה איטן, "והמון שירים נשארים בחוץ. יש שירים שנכתבים תוך כדי תהליך ההקלטה כי מתגבש איזשהו קונספט, ופתאום יש לך איזו חתיכה שחסרה לך בפאזל – שיר שאתה מרגיש שממש יכול להוסיף לך, ואתה כותב אותו תוך כדי. מבחינה סטטיסטית, הייתי אומרת שעל כל עשרה שירים ממש גרועים יש שיר אחד טוב".
איך היית מגדירה את סגנון המוזיקה שלך?
"זו שאלה מאוד קשה, כי מצד אחד מי שהפיק את האלבום הוא גיל לואיס, שהפיק גם את אמילי קרפל, איה כורם ועוד. הוא מעין מאסטר-פופ, גאון מוזיקלי שיודע בדיוק מה צריך בז'אנר הזה. מצד שני, רצינו להמציא באלבום הזה משהו חדש. אפשר להגדיר את האלבום כאינדי-פופ-אלקטרוני עם טקסטים מאוד ייחודיים. חלק מהם מלאים בהומור, אופטימיים ושמחים, וחלק מהם גם טיפה יותר קשים. זה בטח לא שטחי כמו שקורה הרבה פעמים בשירי פופ סטנדרטיים".
הניגוד בין קלילות לרצינות בולט באופן חד בשניים מהסינגלים של איטן: מצד אחד ישנו 'שיר האודישנים' – שיר פופ שמח עם קליפ משעשע, שמעביר לא מעט ביקורת על תעשיית הריאלטי. מצד שני, יש את סינגל הבכורה של האלבום, 'קשה לקחת', שתופס אותך מהרגע הראשון עם לחן עוצמתי.
עכשיו אחרי שיצא האלבום הראשון, לאן את רואה אותו מגיע?
"אנחנו נמצאים בתקופה מעניינת בארץ. מצד אחד אף אחד כבר לא קונה דיסקים, ומצד שני גם לא לגמרי הבנו את הקונספט של רכישת מוזיקה ברשת – משהו שעושים בעולם כבר שנים. כתוצאה מכך קשה לי להגיד משהו שהוא מעבר ל'אני מקווה שהאלבום יהיה ויראלי ויעבור מפה לאוזן, יגיע לכמה שיותר אנשים ויושמע ברדיו'. במציאות של היום אתה ממציא את החלומות שאתה רוצה להגשים. אין יעדים ברורים שמעידים על הצלחה, כלומר כבר אין דברים שאם הצלחת להגיע אליהם, אפשר להגיד שהצלחת".
ובכל זאת, איך את היית מגדירה את המטרות שלך?
"כמה שיותר הופעות, כמה שיותר השמעות ברדיו וכמה שיותר אלבומים. אני עובדת על המון פרויקטים במקביל, כי אם אתה רוצה להיות מוזיקאי עובד, אתה לא יכול לשבת ולחכות שדברים יקרו מעצמם. אני מקווה שהאלבום הזה יהיה מעין דריסת-רגל לקריירה ארוכת שנים, שזה יהווה בסיס לכל מה שיבוא אחר כך, ושאנשים יאהבו את השירים ויבואו להופעות".
קישורים: