לרוב הגברים קוראים אבי, וזאת עובדה

אבי. הוא הדובר במונולוג הזה, אני מנחש. הוא אחד מחוברת נערים השעונים על אופניהם החשמליים, באחת בלילה בחורשה נידחת בדרום תל אביב

סלפיש (איור: יובל רוביצ‘ק)
סלפיש (איור: יובל רוביצ‘ק)
7 ביולי 2016

1.

חברה שלו שונאת אותי. אני אומר לך, שונאת אותי. אני מתקשר אליו – היא מנתקת לי בפנים. מתקשר – מנתקת. מתקשר – מנתקת. בסוף אני לא מתקשר יותר, מה אני פראייר? אבל אז הוא מתקשר אלי, עושה לי: אה אבי, מה עניינים? אמרתי לו, אל תעשה לי אה אבי. אה אבי, עלק (אבי. הוא הדובר במונולוג הזה, אני מנחש. והוא אחד מחבורת נערים השעונים על אופניהם החשמליים, באחת בלילה בחורשה נידחת בדרום תל אביב, והחופש הגדול התחיל, וחם, אפילו בלילה, וכולם מנגבים את זיעתם בשולי הטי שירטס שלהם. ויש המשך:)

2.

לא, לא, אני שואל אותך – זה נקרא חבר הכי טוב? זה נקרא חבר הכי טוב? זה נקרא חבר שמעדיף את החברה שלו, על פני מישהו שמגיל שלוש משחק איתו כדורגל! תאמין לי, כוס מנצח חברות. לא יפה להגיד את זה, אבל אני יגיד לך בפנים: כוס מנצח חברות (ובאמירה מהדהדת זו הוא חתם את התזה שלו. אך חבריו ניסו להרגיעו:)

3.

בסדר, יש לו חברה, הוא מתלהב, זה יעבור – איך יעבור ששבוע הבא הם נוסעים לאילת לדירה של דודה שלה, רק שניהם. ואתה יודע מה זה אומר. יחזור כמו מלך. כמו מלך אנגליה הוא יחזור!
אנגליה זה מלכה.
בסדר… נותן לך דוגמה. למישהו שמזיין (ואז, לפתע, מגיע נאום הגנה נשי. מתברר שאחד הנערים בחבורה היא בכלל נערה, לבושה במדי ברצלונה עם השם מסי על החזה הלא־ממש מפותח, כך שאפשר לסלוח לי שהחמצתי את נשיותה – אני לא מכיר הרבה נשים שהולכות עם חולצה של מסי, חוץ מאשר בברצלונה, וזו רק אחת מהסיבות שהעיר הזאת משעממת אותי. והנה התזה שלה:)

4.

לא יעזור לך כלום, היא תפסה אותו חזק. אבל תן לזה חודש חודשיים, ותראה שזה ישתנה, למה היא בעצמה תרצה להיות עם חברות, או ללכת לזארה, או לעשות גבות, וחוץ מזה כמו שאני מכירה אותה, אחרי אילת היא בטח תצטרך הפלה כי מה לה ולקונדומים, היא המשפחה שלה חצי דתית וחצי שני חרדי, ומה – היא תגיד להם? זיבי היא תגיד להם. היא תעשה הפלה מהכסף של הבת מצווה, ולא תגיד לאף אחד. יש לה כסף שלה, היא חוסכת לניתוח אף (והתזה החדשה הזו היתה כה מהממת, שגם אבי וגם חבריו השתתקו, ואני חשבתי:)

5.

שהאמת, כמובן, אף פעם לא שוכנת בתזה. ומאוד קל לראות את זה כשהתזה מנוסחת על ידי נערים משועממים בלילה מהביל. ויותר קשה לראות את זה כשאתה הוא זה שממציא את התזה. אבל האמת נמצאת תמיד במה שאנימטורים מכנים ״בין לבין״ – כל מה שקורה בין תזוזה אחת של הדמות, לתזוזה הבאה; כל הפריימים הבלתי נתפסים שהעין לא רואה, אבל הם־הם התנועה. כל האנושיות המרהיבה, המתחבאת בין לבין. ואחת הסיבות שחשבתי על כך היא:)

6.

שהשבוע הלכה לעולמה אשה רגישה וחכמה בשם קרוליין אייהרן, קומיקאית אנגליה שעשתה הרבה דברים נהדרים, אבל בליבי תישאר חקוקה לנצח בזכות הסדרה המופלאה ״משפחת רויאל״, אותה כתבה וביימה וגם שיחקה בה (יחד עם קרייג נאש, שותפה ליצירה). מעטים היוצרים שהצליחו להקשיב באופן כה אינטימי, כה אוהב, לחיים הבנאליים; לחיים היומיומיים, הפשוטים, המשעממים, החוזרים על עצמם. ועוד יותר מעטים הם אלה שגילו את השירה הנסתרת, שמאחורי החיים האלה.

קרוליין מתה מסרטן ריאות, אחרי ששרדה סרטן עיניים וסרטן כבד וניסיון התאבדות אחד ואלכוהוליזם רב שנים, ולמרות כל המשקל הנורא על כתפיה היא יצרה את הסדרה הכי אנושית, ונוגעת ללב ומצחיקה ויפהפיה שאני יכול לדמיין. בלי מוסר השכל. בלי הטפה. בלי מסקנה. החיים עצמם, אבל לא כמו שנתניהו מתכוון אליהם – כמו שהם, כשמביטים בהם ממש מקרוב (תודה שהיית, קרוליין).