ניסיתי ללמוד לשלוט בווסת שלי וכך זה הרגיש

עצבנית, מזיעה, דואבת ומדממת, אני צועדת לתוך דירה במרכז העיר לראיין בחורה שכנראה יודעת לעשות קסמים עם הכוס. בא לי לחזור על עקביי, ואני חושבת על פרסומות לטמפונים בהן נשים מחייכות, מנצחות את המחזור שלהן כגיבורות על. למי יש כוח לנצח בכלל? בטח גם וונדרוומן רובצת על הספה עם חבילת עוגיות בזמן הזה בחודש.

מאחורי וילון חצי שקוף מתגלה בפני חלל אינטימי שאומר כולו "קטורת", מסוג החדרים שגורמים אוטומטית לדבר בקול שקט ונמוך יותר. על הרצפה נח מזרון, עליו מגש קעור בו אבנים, פותות במגוון צורות ודילדו שחור אחד המהלך עלי אימים. מבט מסביב מגלה לי שאברי מין מעטרים את החדר מכל מדף וקיר, חלקם ורדרדים ומחוייכים וחלקם ריאליסטיים להחריד. על קיר אחד מתנוסס סטיקר האומר: "איזהו גיבור? הפוגש את יצרו".

"אברי מין מעטרים את החדר מכל מדף וקיר, חלקם ורדרדים ומחוייכים וחלקם ריאליסטיים להחריד". צילום: אופיר סגרסקי

מקדש הטנטרה הזה הוא חדרה של פליאה ברי (27), מנחת סדנאות מיניות ונשיות ובעלת תואר שני במדעי המוח הקליני. מזה שנים אני עוקבת אחרי הפוסטים שלה בפייסבוק ואחרי החיבה העמוקה שלה לענייני מחזור. כמי שסובלת מזרימה משחיתת סדינים ושפיות מדי חודש, מעולם לא יכולתי להזדהות עם התחביב, אבל כשנודע לי שהיא לימדה את עצמה לתמרן את הווסת שלה לכדי הטלתה בשירותים בלבד, הייתי מוכרחה לפגוש אותה ולסגל לעצמי את הכוח המופלא. האם אצליח? אינני יודעת.

אנחנו מתיישבות ואני ניגשת ישר לנושא המדמם. איך לעזאזל אפשר לשלוט במחזור?! ברי מתקנת אותי בחיוך נעים: "אני מקפידה לומר ווסת, כי אנחנו כל הזמן במחזור. אני מודעת למחזור שלי בכל שלב ושלב". העיניים שלה מרגיעות אותי ואני לא מצליחה להתיק ממנה את המבט. אני תוהה אם הסיטואציה הזו מוזרה, אחרי הכל, הגענו כדי לדבר על פות.

פליאה ברי. צילום: אופיר סגרסקי

כיוון שהזמן שלנו קצר, ברי שואלת אותי אם אני רוצה שנפתח קלפים כדי לגלות מה המטרה הגדולה שלשמה באתי או שנפנה ישר לפרקטיקה. אני מבקשת מסלול משולב. היא מוציאה שתי חבילות קלפים שאני לא מזהה. אחת עם השם "נריה" והשנייה "אתי הילסום", יהודיה שנספתה בשואה. "מי זאת נריה?", אני שואלת. ברי מהרהרת רגע ועונה "אין לי מושג, אבל אני אוהבת אותם".

בחרתי לחלוק כבוד לנספים ושלפתי קלף של הילסום ז"ל. "אם יש לך מספיק אנרגיה לדברים הקטנים של החיים, אז תהיה לך אותה גם לדברים הגדולים. ובהמשך זה יקרה מעצמו, שכל האנרגיה שלך תשוחרר עבור הדברים החשובים באמת". המשפט הזה הרעיד בכנות משהו בלב שלי. ברצינות: חשבתן פעם כמה מהאנרגיה שלנו הולך על כאבי מחזור? במקרה שלי הווסת נמשכת יותר משבוע, ויותר משבוע בחודש – כמעט שליש מהחיים – היא יונקת ממני את הכוחות לדברים החשובים באמת.

ברי מספרת לי שכל העניין שלה סביב מחזור התחיל למעשה מכאבים שחוותה בעצמה. "לפני כמה שנים גלולות התחילו לעשות לי ממש רע, היו לי כאבים בנרתיק. ירדתי מהן, ואז הייתי צריכה למצוא דרך למנוע הריון, וקונדומים זה בסדר אבל לא כיף. שמעתי על שיטת המודעות לפוריות, וחשוב לציין שזו לא שיטת הימים הבטוחים, כי אנשים מתבלבלים. זו שיטה שבה את לומדת לעקוב אחרי הגוף שלך, אחרי סימנים, כל יום, וככה את יודעת אם את נמצאת בחלון פוריות".

"אני מקפידה לומר ווסת, כי אנחנו כל הזמן במחזור". צילום: שאטרסטוק

היא ניגשת לשלב התאורייה ופותחת לפניי את הלפטופ שלה, בו מופיעה מצגת על מבנה הרחם. אני תוהה לעצמי מה יכול לחדש לי כבר האיור המוכר הזה של מערכת הרבייה, ומופתעת לגלות שהרחם ממוקם נמוך הרבה יותר משחשבתי. זו הפעם הראשונה שאני מתחילה להבין למה המצגת הזו נחוצה, וכפי שברי אומרת במהלך הפגישה שלנו שוב ושוב, "הכל מתחיל ממודעות". בקיצור, אם את לא יודעת איפה שרירי האגן שלך, יהיה לך קשה להפעיל אותם כדי לתמרן את זרם הווסת.

"זה כמו שילד קטן בהתחלה פשוט עושה פיפי", מסבירה לי פליאה בדרכה החומלת, "עד שהוא מבין שיש קשר בין הפיפי שיוצא לבין המודעות לגוף, ולומד לשלוט בזה. אפשר לפתח את המודעות הזאת עד לרמה שאת מרגישה גם לגבי הווסת, כמו בפיפי, שמשהו רוצה לצאת. בהתחלה את תרגישי רק כשזה מתחיל לברוח ואחר כך לאט לאט תזהי את זה גם לפני".

משקולות לפות

הגענו אל הפרקטיקה. ברי מתיישבת בתנוחת כובסת ואני כורעת ומחקה אותה, כך שאין לי ברירה אלא להסתכל ישירות על הוואגינה שלה ולהניח שהיא מסתכלת על שלי. לדבריה, שרירי רצפת האגן מתפרשים מעל השופכה ועד אל מאחורי פי הטבעת, ומחזיקים בעצם את כל איברי האגן והבטן התחתונה. הנרתיק עצמו מורכב (או "עצמה מורכבת", כפי שאומרת ברי) משלוש רצועות שרירים: הרצועה התחתונה בפתח הנרתיק, הרצועה השנייה באמצע הנרתיק, והרצועה השלישית בחלק העליון שלו, קרוב לצוואר הרחם. "אנו יכולות להפריד ביו כל חלקי השרירים השונים, וללמוד לכווץ ולהרפות כל חלק בנפרד".

היא מורה לי "לרכוס" את הנרתיק מלמטה, ממש כמו ריצ׳רץ׳ מפי הטבעת למעלה, ואחר כך לרכוס עמוק ועמוק יותר, עד שאני מרגישה שהכל נשאב לפתח צוואר הרחם. אני חושבת על התנועה שעושים בפי הטבעת כשמתאפקים ללכת לשירותים, ומנסה להעביר אותה קדימה, בוחנת את מערכת השרירים הזאת לעומק בפעם הראשונה. אף פעם לא הקדשתי מחשבה למה קורה בין פתח צוואר הרחם לפתח הנרתיק שלי. זה היה צינור אופל אל עולם לא נודע.

"זה היה צינור אופל אל עולם לא נודע". צילום: שאטרסטוק

אני שואלת אותה אם זה הגיוני שהדגדגן שלי רועד, היא עונה שכן ושתינו מתגלגלות מצחוק נוכח סיטואצית הפורנו הלסבי שנקלענו אליה. "אחרי שיודעים לכווץ את השכבות השונות של השרירים בנפרד, אפשר לעשות משחק מגניב", זורקת לי ברי טיפ מרענן. "את יכולה לסגור כל פעם שכבה אחרת על זין של מישהו ולבדוק אם הוא מזהה".

בחזרה לעניין שלשמו התכנסנו: כדי להשהות את זרימת הדם עד להטלתה בשירותים, יש צורך ברכיסה קלילה בלבד. כדי לעזור לדם לצאת בשירותים, כדאי להרפות את הפות (הנה, זה נאמר) ולכווץ בעדינות רק את החלק העמוק שקרוב לצוואר הרחם. הכיווץ יסחוט את הדם החוצה כפי שסוחטים משחת שיניים בשפופרת.

אמא טבע קוראת לי ואני לוקחת הפסקת שירותים. "את מרגישה פיפי, או דם שרוצה לצאת?", שואלת פליאה. אין לי מושג, אז אני עונה "גם וגם". בסוף הפיפי אני נשארת במקומי ומנסה ליישם את מה שלמדתי על כיווץ צוואר הרחם. מפולת דם סמיכה עושה את דרכה מטה, ואני מכתירה את עצמי כאלופת העולם בהטלת ביציות מתות ("אלה לא באמת ביציות", מתקנת אותי פליאה. "הביציות נספגות חזרה בגוף. תחשבי על זה יותר כמו על פירורי רחם").

לאור ההצלחה הזו שולחת אותי ברי הביתה עם שיעורי בית. "לכי הרבה לשירותים במהלך היום, בכל פעם שאת מרגישה איזשהו גודש, גם אם זה לא פיפי. כשאת יושבת על האסלה תנסי להבין מה את מרגישה. בימים הראשונים יש זרימה חזקה וממש כדאי להקשיב לה, כמו במדיטציה. בכלל, בימים האלה כדאי להיות בקשב מדיטטיבי לגוף. כשאת בשירותים, תשהי שם כמה דקות ואל תדחפי את שרירי רצפת האגן, זה לא בריא. כמו שפיפי אנחנו לא דוחפים אלא משחררים, כך גם עם הווסת. שרירי אגן טובים ובריאים מאוד עוזרים, ובזכותם, גם אם אני מרגישה מוצפת אני יכולה רגע להחזיק מעמד לפני השירותים".

כדאי להרפות את הפות. צילום: שאטרסטוק

אחר כך היא מחזירה את תשומת לבי לקערת ההפתעות, שואלת מה מסקרן אותי ומסבירה שהכל זמין אונליין. אני מצביעה על כדור אליפטי קטן ושחור. "זו ביצה סינית, מכניסים אותה פנימה ומחזיקים אותה בפנים תוך כדי הליכה". אני שואלת על עצם פאלי דק ווורדרד שנח ליד הביצה, שמזכיר לי עצמים זרים שכבר פגשתי בעבר. פליאה מחייכת. "זה עשוי מרוז קוורץ, ומשחרר אנרגיה של אהבה. את יכולה להשתמש באחד כזה כדי לאמן את רצפת האגן או כדי לענג את עצמך. אבל לא בזמן הווסת, בתקופה הזו כדאי לנוח". בהשראת הדברים האלה אני חוזרת הביתה ונופלת לתרדמת מתוקה של ארבע שעות רצופות. נשמור את אימון השרירים להזדמנות אחרת. בעצם, גם החזרה לכושר הכללי יכולה לחכות לשבוע הבא. עכשיו אני בחופשת ווסת.