מדיניות החניה החדשה תהפוך את תל אביב לעיר לעשירים בלבד

תל אביב היא לא מדינה נפרדת, תל אביב היא חלק ממדינת ישראל. מאבק החניות מטרתו להמשיך לאפשר לתושבי העיר לגור בתל אביב אבל לצאת ממנה לעבודה, לפעילויות התנדבותיות, לארוחות שישי אצל ההורים והמשפחה ולטיולים ברחבי הארץ.

מי שעובד בתל אביב ויוצא ממנה רק לנתב"ג אכן לא זקוק לרכב. מי שגר במגדלים ויש לו חניה פרטית באמת לא צריך לחנות באדום לבן. אבל המדיניות החדשה של העירייה, שבמסגרתה היא מחלקת דוחות לחונים באדום-לבן או על המדרכות גם בלילה, תהפוך את תל אביב לעיר לעשירים בלבד, או לכאלו שעובדים בתוכה ולא מעלים על דעתם לצאת ממנה ולהתחבר למדינת ישראל.

תל אביב היא חלק ממדינת ישראל ולכן אין תחבורה ציבורית יעילה מתל אביב לשאר חלקי הארץ בימי השבוע ובשבתות. ההצהרה של העירייה "סעו בתחבורה ציבורית" מנותקת ממצב התחבורה הציבורית בארץ. זה ה"אם אין לחם תאכלו עוגות" החדש.

>> הטור המקורי: המחאה החדשה של בעלי המכוניות חושפת את הפריבילגיה שלהם

זה לא מאבק על פינוק, זה מאבק על חופש תנועה וחופש העיסוק של בעלי מקצועות חופשיים שזקוקים לרכב ושל כאלה שלא עובדים בתוך העיר. זה מאבק של אנשים שעובדים בלילות או בסופי שבוע ואין להם שום אופציה תחבורתית אחרת. בלי אפשרות לחניה בתל אביב כל בעלי המקצועות החופשיים לא יוכלו לגור בה. כל מי שמעוניין לעבוד בפריפריה ייאלץ להפסיק את עבודתו או לעזוב את העיר, כפי שהציע לי אסף הראל, שאמר "תעבור לשכונת ל'".

אנו דורשים פתרונות ארוכי טווח שיכללו חניונים מחוץ לעיר, שאטלים 24/7 ופתרונות מערכתיים, אבל עד שאלו יקרו צריך לחזור לסטטוס קוו שהיה בעיר בעשרים השנים האחרונות. אי אפשר להמשיך להתעלל בתושבי העיר ולצמצם מדי יום את כמות החניות בכחול-לבן (על ידי חניוני קורקינטים ופחי מחזור), לאסור כליל חניה באדום-לבן ובמדרכות הרחבות שמאפשרות חניה ומעבר חופשי של הולכי רגל ועגלות. מדיניות העירייה לאמלל את התושבים בלי להציע פתרונות ובלי להתחשב במצב התחבורה הציבורית הארצית היא אבסורד. העירייה שמתגאה במושג "שיתוף ציבור" החליטה לבצע את המהלך הדרמטי ביום הראשון של פגרת העירייה, על ידי חלוקה של קנסות גבוהים ובלי שום מתן מענה לתושבים ההמומים שנותרו ללא כל פתרון.

ומי עוד סובלים מהעניין? הולכי הרגל שנאלצים לנשום זיהום אוויר מאלפי הרכבים שפוקקים את הרחובות הקטנים כדי למצוא חניה, הילדים שנאלצים להתמודד עם מאות נהגים עייפים שמחפשים חניה בסוף היום והורים שהרכב הוא האמצעי שלהם לנייד את הילד לסבתא במושב או בקיבוץ, לטיול או קייטנה, וזקוקים לכיסא בטיחות.

לחנות על המדרכה (כשיש מקום מעבר להולכי רגל ולבעלי צרכים מיוחדים) או באדום-לבן זה לא פתרון אסתטי ולא פתרון מושלם, הוא גם לא פתר את מצוקת החניה בעיר, אבל לעת הזאת זה הפתרון היחיד האפשרי. החזרה לסטטוס קוו שאפשר חניה במדרכות רחבות בלבד ברחובות הפנימיים ללא הפרעה ממשית להולכי הרגל ובשעות הלילה – היא הרע במיעוטו.

החלטת העירייה לבטל את מה שהיה נהוג במשך שני עשורים רק מזיקה לתושבי העיר, פוגעת בהולכי הרגל ובבעלי הרכבים, והיחידים שנהנים מכך הם בעלי החניות הפרטיות שמחירן ירקיע שחקים.
לא ניתן לעירייה לגרש את תושביה ממרכז העיר, לא ניתן לעירייה לנתק את תל אביב ותושביה מהמדינה. המדיניות החדשה תהפוך את תל אביב לעיר לעשירים בלבד, או לאנשים שלא מעלים על דעתם לצאת ממנה ולהתחבר למדינת ישראל.

יריב אופנהיימר הוא תושב העיר ופעיל במאבק החניות