מאסטר שף VIP: באנו ללטף, לחבק, ולברוח מאשכנזיותנו
כראוי לעונות VIP שנעדרות קונפליקטים וביקורת, גם זו הנוכחית נפתחה על אמדי. למזלנו חלק מהמשתתפים הכניסו עניין - ודווקא לא אלה שחשדנו בהם מראש. אה, ויש לנו מסר חשוב לליהיא לפיד בנוגע למלוואחים בפריזר
בימים האחרונים התחוללה סערה סביב השתתפותם של שני נבחרי ציבור, יפעת שאשא ביטון ודוד אמסלם, בעונה החדשה של מאסטר שף VIP. המבקרים תהו אם לשניים אין דברים יותר חשובים לעשות מאשר להכין תבשילים וקינוחים בפריים טיים.
הראשון נודע באחרונה (ובכלל) בעיקר בשל גידופיו, והשנייה מקבלת בשלב זה ציון נכשל כשרת חינוך. אז כן, טענות המבקרים נכונות, צודקות, במקום, אבל מישהו חייב לומר את האמת: במקרה של השניים האלה – עדיף לראות אותם מחוץ למליאה ולשולחן הממשלה. ככה פשוט.
במקצה הראשון של העונה ששודר אמש השתתפו ליהיא לפיד, השרה שאשא ביטון (שלא היתה שרה במהלך הצילומים, אבל קיבלה את התואר בעריכה, איי נפלאות העריכה), רוסלנה רודינה, משה פרץ, קובי אוז, חנה לסלאו ואלברט אסקולה.
הם התבקשו להכין את מנת הדגל שלהם, כלומר מה שבא להם. בסגנון חופשי. אמנם מדובר במשימה שכבר הופיעה בעונות קודמות, אבל אין הולמת ממנה לעונת VIP. הכלל הלא כתוב אבל המאוד ברור הוא שבעונות אלה לא באים להקשות אלא ללטף, וכך בעצם להרוס את כל הכיף של הריאליטי הזה.
תוכניות כגון מאסטר שף נבנו על עיקרון של ביקורתיות, על מבטו הנדהם של משתתף שמשוכנע שהגיש הרגע את יצירת המופת של חייו לצוות השופטים, אך למד במהרה שהבשר צמיגי, הפסטה לא מבושלת מספיק והירקות סמרטוטיים. בדיוק לשם כך נתכנסנו – לראות קצת דם, כלומר שמן משפריץ.
במקום צעקות, לחץ, ביקורת, כלים נופלים, מבטים חשדניים מצד השופטים, זכינו למרחץ של פירגון שאני לפחות התביישתי בו. סעודה בינונית על אמדי. איך אמרה רוסלנה על המחמאות שקיבלה על הבישול שלה? "יותר מדי פידבקים טובים". יותר מזה: חלק מהדיאלוגים הרגישו כל כך מתוכננים, מתוסרטים מראש, שעדיף כבר להיות עובדת הפקה שמשטחת על הרצפה, לא משנה באיזו תוכנית.
ומכיוון שאין באמת נקודות חיכוך, נותרנו עם אנקדוטות טובות ורעות, גיבורים ואנטי גיבורים, ובעיקר: עם דו קרב משגע של שני פייטנים. ליהיא לפיד למשל השיגה לא מעט בקריירה שלה, אבל הדחקות סביבה חייבות לגעת בג'וב של בן הזוג: "האם יש עתיד לבישולים של ליהיא לפיד" (האם יש עתיד להומור של מיכל אנסקי? התשובה היא שלא), או "אל תגיד כחול לבן לידי", שזרקה לעבר קובי אוז.
לפיד גם הדגימה בפרק אמש טרלול פרוגרסיבי מהו כשבכתה על יוגורט שנשפך (פנימה) במנה טבעונית (בתכנון), והודתה במעין עצב והכנעה שהחזיקה בעבר מלוואחים קפואים בפריזר (כולנו החזקנו, גברת, כולנו).
רוסלנה רודינה וחנה לסלאו חברו מבלי לדעת כדי לשחק את תפקיד האשכנזיות שבורחות מבשורה, כלומר – מפלמיני ולוקשים. הראשונה כבר עמוק באוכל המרוקאי, עם קציצות דגים ברוטב חריף, תוך מאמצים למחוק את הזהות הרוסית, והשנייה אמנם הכינה מנה נאמנה לעדה (כבד ופירה) אך עשתה זאת תוך בכי ונהי על האוכל הגרוע של אמא שלה "מכבסת העופות" לעומת זה של השכנים המרוקאים. אין כבוד לעדה, וחבל.
שאשא כיהנה על תקן התלמידה שמוכיחה, עם הסברים דידקטיים, מבט של אין סיכוי שלא אנצח ואמביציה בכמויות שלא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות. מי היה מאמין שזה לא בהכרח יעבוד, לא במטבח וגם לא בחיים האמיתיים. אלברט הוא בערך הדבר הכי טוב שיצא מקונגלומרט אסי עזר בשנים האחרונות, ומביא המון כריזמה, הומור ועברית מתובלת במבטא ספרדי סקסי. מה צריך יותר? אה, אולי קצת טחינה על הקנלוני. נקרא לזה פיוז'ן.
אך מעל לכל בהק, זהר, קובי אוז שהפליא בבישולים מבית אמא ובפיוטים מבית אבא, ועל הדרך כבש לימונים ולבבות וחצה פולים ואידה דגים ועשה לנו טוב. מעתה בחיים לא נקצוץ פטרוזיליה דק מדי קובי, אנחנו מבטיחים לך. הניצחון הסמלי שלך במשימה אמש, עם יד על הלב, שני בלבד לניצחון בדו קרב הפייטנות הסמוי שניהלת מול אייל שני. וואלק, גם פה האכלת אותו, אבל הפעם אבק.