במזרח יש חדש, והוא עשוי מפחמימות

אם שפים הם הרוקסטארים החדשים, זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יעלה על הרעיון של ליצור סופרגרופ של בשלנים. "מגרב" מתחם האוכל החדש בעכבריית ההיי טק ביגאל אלון, מהווה בדיוק את זה: מגהזורד צפון אפריקאי של כוכבי בישול ואפייה. וממש כמו המגהזורד, המיתוג חשוב לצורך המרצ'נדייז. כשנכנסים למתחם הכל מבלבל, זוהר ומאוד ממותג, אבל כשנרגעים רגע בצד מבינים שבסוף, בסוף-בסוף, יש פה עמדת סלטים, עמדת אוכל מבושל ועמדה לגריל. עד לפה, בתכל'ס, סטנדרטי. אה, ויש גם טאבון.

מגרב (צילום: אנטולי מיכאלו)

על אף הפיצוחייה שפוזרה עליהם, התבשילים נראו רגילים. קציצות, אורז. כזה. הגריל, גם הוא, קבבים, פרגית, שווארמה דגים ומרגז. שום דבר שלא ראינו, מלבד אולי המחיר. חברים, עוד לא נולדה הפרגית ששווה 46 ש"ח בפיתה (אבל כן נולד ההייטקיסט שיקנה אותה והוא היה לפניי בתור והריח מכסף ושפת קוד). לקחתי את הדבר היחיד שנראה מעניין בתפריט: "פיתה פלאחית", עם כרעי עוף, בצל לבן, סומק, פטורוזיליה, מיץ לימון וצנוברים. ממש כמו שהפלאחים ביגאל אלון אוהבים לאכול כשהם מסיימים משמרת של כריית ביטקוין. שאלתי את הדוכנאית אם כל המתואר מגיע בתוך הפיתה ונעניתי שכן. היא כמובן שיקרה לי במצח נחושה ולא היה לה מושג.

נשלחתי לחלק של הטאבון והבנתי שהטעות השתלמה. זה היה החלק היחיד שנראה באמת מעניין. חמודי אבולעפיה, אופה בעל שם ממשפחת ה-אבולעפיה ואושיית אינסטוש בפני עצמו מתח על הקרש יריעות בצק והכניס אותן לטאבון. נשלחתי להמתין בצד ארבע דקות, וכשחזרתי, פגשה אותי פוקצ'ה ענקית שעליה חתיכות עוף ובצל בסומק ולצדה סלט טאבולה קטן.

הבצק היה רותח ואפי, כמו בצק של פיצה ממש ממש טובה. החיך שלי נשרף לחלוטין ובכל זאת לא התאפקתי מלהמשיך ולנשנש אותו. העוף עליו היה החלק הפחות מוצלח: את תפקידו המרכזי, למלא את הבציק בעסיס שומני, הוא ביצע. אבל היו בו חלקים שלדעתי לא היו עשויים מספיק והיה קשה לחתוך, והתיבול בו היה חסר מאוד. חריכה נוספת, קצת יותר עניין בתבלינים ופשוט מלח – והמנה הייתה מושלמת. את הפער בתיבול ביצע הבצל בסומק. היה נחמד לנשנש מהעוף ואז לבצוע מהבצק.

כדי לדגום עוד מאכלים לקחתי מעקודה/מחמאר, אותה פשטידת פירה מרוקאית. לא נותר אלא להודות שמעקודה היא הגפילטע של המרוקאים ושללא זכרון ילדות היא כנראה לא באמת עובדת. על אף שהייתה שומנית ומצויינת לסוגה, היא עדיין הייתה לסוגה.

מגרב (צילום: אנטולי מיכאלו)

בסוף הארוחה מציעים במגרב, לפחות כרגע, גלידה קטנה על חשבון הבית. שאלתי את הגלידנית הנרגשת ממה היא עשויה ונעניתי שמדובר בגלידת מי ורדים עם רוטב מלבי ושערות כנאפה. ובכן, לא היה לא טעם של מי ורדים ולא של מלבי, אבל זה לא משנה. היא הייתה מצויינת ולגמרי סגרה פינה. אם מגרב יפסיקו להגישה בחינם – אני ממליץ מאוד לרכוש אחת בסוף ארוחה. זה הסיום המתוק והקליל שאתם זקוקים לו.

סופגרופס נוטות להיכשל כשהן לא נותנות ביטוי לכוכבים שמרכיבים אותן. על מגרב ניתן להגיד שלכוכב של הבצקים נותנים לעבוד מצויין.

מגרב – כל הפרטים

טעים: שווה כוויה (4 כוכבים)
וייב: סניף של וויוורק במרקש
טבעוני? כן, גם במאפים. עם תפו"א, תרד, בצל, שום וכרישה – נראה שווה
מחיר? 48 ש"ח וסביבותיו למאפים (שווה) 46 לפיתות גריל (מוגזם) ו-56 לצלחות