אוהב או שוכב: איך פותרים את תסביך המדונה-זונה?
מה קורה כשאברי המין הולכים מכות עם הלב? או שאתה אוהב אותה, או שאתה שוכב איתה. יצאנו לפתור את תסביך המדונה-זונה וגילינו בפעם המיליון עד כמה ההדחקה של המיניות פוגעת בכולנו ללא יוצא מן הכלל
אימפוטנציה ריגשית היא תופעה שמאז ומתמיד היתה קיימת אצל גברים. לא, זה לא ניסיון העלבה סקסיסטי, אלא מונח קליני לחלוטין שמתייחס לחוסר יכלת לשמור על עוררות מינית בתוך מערכת יחסים מחייבת ואוהבת. התופעה הזו מתרחשת כשהגבר מצמצם את האישה בראשו לאחד משני תפקידים: או שהיא מדונה (כינוי למריה מהנצרות, במילים אחרות – קדושה) או שהיא זונה (יש צורך להסביר?). המדונה, חלילה, לא יכולה להיות יצור מיני כי היא טהורה בתולה. והזונה? היא לא יכולה להיות רעייה ואם, כי היא טמאה.
הראשון שציין את התופעה הזאת, אי שם ב-1925, הוא זיגמונד פרויד: "במקום שבו גברים כאלה אוהבים אין להם תשוקה, ואיפה שהם חושקים הם לא יכולים לאהוב". תסביך המדונה-הזונה חדר עמוק לתוך תרבות הפופ והוזכר באינספור סרטים, ספרים ושירים. מדונה עצמה אפילו ביססה עליו את הפרסונה שלה. ובפרט את האלבום האייקוני "Like A Virgin", בו היא שיחקה עם הדימויים האלה ונעה הלוך ושוב בין קדושה לסקסית. גם ב"סקס והעיר הגדולה" הוזכר התסביך, כששרלוט התחתנה עם טריי, נסיך החלומות שלה, וחוותה איתו קשיים במיטה. למרות שהיא ניסתה לפתות אותו ואפילו הדביקה תמונה של הפנים שלה על כל הנשים במגזין הפורנוגרפי שהוא אונן איתו, הוא לא הצליח לראות בה יצור מיני. בסופו של דבר שרלוט בגדה בו עם הגנן והשניים התגרשו.
בתסביך המדונה-זונה, הקושי העיקרי של הגבר הוא לראות את האישה כיצור מורכב, כזה שיכול להיות גם זה וגם זה. זה מוביל לתסכול ושחיקה, כי האישה לא מצליחה להבין למה הגבר לא רוצה לשכב איתה, וזה אפילו לא משנה אם היא מנסה להיות סקסית או פתיינית. הגבר, מצידו, מתקשה לקיים איתה יחסי מין כי הוא מרגיש שהוא "יותר מדי אוהב ומכבד אותה", וככל שהיא מנסה למשוך אותו, הוא מתרחק כי הוא לא מסוגל לראות אותה כיצור מיני. לעיתים התסכול הזה יכול להוביל את אחד מבני הזוג אפילו לבגידה. אז מה לעזאזל עושים עם זה? את השאלה הלא פשוטה הזו שאלנו את נרקיס אלון, מנחת הפודקאסט "משחקות באש" וכותבת הספר "אישה חיה".
"נושא המיניות מאוד מודחק בחברה", אומרת אלון. "זה בעייתי, כי זה משדר לנו גם כגברים וגם כנשים את מסר שאנחנו מפוצלים. כלומר האישה שמגיעה לחדר הישיבות היא לא אותה אישה שמגיעה לחדר המיטות. ברגע שאנחנו מקבלים מסר שאנחנו מפוצלים ואין שום קשר בין המיניות שלנו לחלקים אחרים בנו, אז יש לנו את הפיצולים האלה גם בתוך המערכות יחסים. אנחנו לא מצליחים להכיל את העובדה שאנחנו גם זה וגם זה. זה טראגי כי גם אם זה עובד וכן מצליחים להיות באינטמיות, זה משאיר אותנו בחוויה מינית שטוחה. אגב זה קורה גם לנשים שמחפשות גבר אלפא לקיים איתו יחסי מין, אבל במערכת היחסים שלהן רוצות מישהו רגיש ועדין. זה יוצר המון תסכול ובגידות".
יש לזה גם השלכות מחוץ למערכות יחסים?
"יש גם היבטים מגדריים לזה, ספציפית כלפי נשים זה קשור למסרים סותרים שקיבלנו על מיניות האישה ואנחנו משלמות מחיר כבד על הדבר הזה הרבה מעבר לחדר המיטות. הרבה פעמים תופסים אותנו ואנחנו תופסות את עצמנו בתור אובייקט. לימדו אותנו שלגוף שלנו יש תפקיד מאוד מצומצם: להביא ילדים, לספק את הגבר שאנחנו נמצאות איתו, להראות טוב. אבל ברגע שאנחנו מסכימות לפתח איתו מערכת יחסים אנחנו יכולות לראות אותו כמקור כוח ולהבין את הצרכים שלנו. ברגע שלא מכילים את זה שאת סובייקט זה לא משפיע לך רק על הזוגיות והיכלת של הפרטנר שלך לראות בך מישהי מינית ומושכת שהוא חושק בה, זה משפיע גם על היכלת שלך להראות במקום עבודה גם כאמא וגם כמנהלת".
מה אפשר לעשות כדי להשתחרר מזה?
"קודם כל לאפשר לנו לראות עוד רבדים בעצמנו. ברגע שאנחנו נדע ונאמין שאנחנו יצור מורכב, גם האנשים שסביבנו יוכלו לראות את זה. אנחנו צריכים גם ללמוד לראות בפרטנר שלנו את החלקים השונים ולאפשר להם לצאת החוצה. יש כרגע פיצול, בתוך עצמנו ובפרטנר שלנו – אנחנו רוצים ללמוד לעשות גשר ולחבר את הכל ליישות אחת שיכולה להיות גם זה וגם זה וגם זה. כי זאת המטרה של יחסים. המטרה של יחסים זה ההתפתחות הזאת. לגלות עוד היבטים בתוך עצמי ובתוך הפרטנר שלי".
את אומרת את זה כאילו זה הדבר הכי קל בעולם.
"אם זה קשה בהתחלה להגיע למצב מיני, צריך לזכור שלא חייבים חשק מיני בשביל להיות באינטימיות. בסוף אינטימיות זה מפגש בין שני אנשים, לא צריך לחכות שזה יהיה כמו בסרטים ותרצו להסתער אחד על השנייה. אפשר להפגש ולתת לדברים לקרות ולפעמים הרעב מגיע תוך כדי. אחר כך אפשר לנסות לשחק. פעם אחת לתת לחלק היותר חייתי וטורף לצאת החוצה ופעם אחת לחלק היותר רוחני ורגיש. לנסות להביא למרחב הזה קשת רחבה יותר כדי להרחיב את התפיסה שלנו אחד על השנייה. והכי חשוב זה לדבר על זה. בעיניי התופעה הזאת היא מראה לזה החברה שאנחנו נמצאים בה מדחיקה מיניות ברמה שעושה לנו נזק. אם ננרמל את השיח על זה אנחנו בעצם מפסיקים את הפיצול. משתפים את החלק השונים בתוכנו ומביאים לזה מודעות וככה אנחנו משנים את היחסים שלנו בחדר המיטות ובסופו של דבר גם במקומות אחרים בחיים".